תמונות מהחיים הטובים

תמיד אחרי ארוחת החג מגיע שלב הקינוח. אבל... למי יש כח לקינוח אחרי הכמויות הבלתי הגיוניות של ארוחת ראש השנה? החלטתי להכין קינוח קליל, לא ענק, שיתאים לסגור איתו את ארוחת החג. מה שטוב בו, שהוא גם חגיגי, ןגם מהיר הכנה(לא תאמינו כמה הוא פשוט!!!) לשומרי כשרות הוא לא מתאים, הוא מכיל גבינה, אבל לאנשים כמוני, שאין להם בעיית חלב-בשר, הוא פשוט מושלם, וגם מתאים מבחינת המרכיבים שבו(דבש וגרגירי רימון) לסיום מושלם ומתוק,  כדי שתתחיל לנו שנה מתוקה באמת :) לעבודה!!! 

צימעס צימעס בשבילי הוא נוסטלגיה ביתית.  מאז שהייתי ילדה, בכל ראש השנה, הצימעס, שהוא בעצם גזר מתוק עם סוכר וצימוקים, היה מונח בגאון על שולחן החג שלנו.  ראש השנה אף פעם לא עבר בלי שהכתום המתוק הזה יתחיל לנו שנה מתוקה במיוחד :) הפעם הכנתי צימעס מעט "משודרג", אבל עדיין מסורתי, עם טעם ביתי של נוסטלגיה. מתכון לצימעס חומרים: 2 כפות שמן קנולה 2 כוסות גזר מבושל וחתוך לקוביות 2 כפות סילאן 2 כפות צימוקים מושרים במים חמים כף סוכר חום שקדים מולבנים פרוסים מעט מלח הוראות הכנה: לחמם את השמן במחבת, להוסיף את הגזר ולערבב מעט. להוסיף את הסילאן, הצימוקים והסוכר. להוסיף מעט מלח ולערבב עד להתקרמלות. להוסיף שקדים מולבנים ולערבב כדי שיספגו את הטעמים. הגשה: להניח על צלחת ולקשט בנבטי בזיליקום: בתיאבון!!!

אזור פ"ת משתדרג קולינארית. לא סתם משתדרג, ממש משתדרג. סקירת המסעדה הקודמת שלי הייתה על מסעדת טריולה האיטלקית , גם היא, כמו הרמאנוס , נמצאת בסמוך למתחם יכין סנטר. אין ספק, משהו טוב עובר על הקצוות של פ"ת, העיר שרבים מתושביה חרדים/דתיים/שומרי מסורת. אם בעבר לא יכולנו למצוא מקום אחד "נורמלי" לאכול בעיר הזו, בזכות פתיחתו של מתחם יכין סנטר אפשר כבר לבחור. מגוון המסעדות רחב, והוא הולך וגדל. וטוב שכך :) את אווירת הכשרות המשעממת של פתח תקווה החליפה אווירה יותר טעימה, והרבה פחות כשרה.

בביקור במסעדת הרמאנוס בפ"ת הוגשו לנו קרוקטים בטעמים, סוג אחד היה עם פטרוזיליה, ואחד עם פטריות. הקרוקטים האלו הם כאלו שכשטועמים אחד, רוצים עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד,  ועוד מנה :) אחרי שהתמכרתי, ביקשתי מהשף את המתכון, שגם אני וגם אתם תוכלו להכין אותם בבית. הם מקסימים לאירוח, הם טעימים להפליא, והם כיפים בכל שעות היום :)

אני מודה: נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים, אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי. מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי , שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית. הפעם הלכתי על כרוב. אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה. מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים, אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

בערך שבוע לפני שקיבלתי את ההזמנה למסעדת טריולה , ישבתי לאכול שם ארוחת צהריים עם הבת שלי. ככה, במקרה, סתם כי היינו רעבות והיינו באזור. (שתיינית קפה כמוני חייבת להגיע מדי פעם לחנות הקונספט של "נספרסו", לחדש את מלאי הקפסולות, שנמצאת ממש באותו רחוב) :)

רובנו שאלנו את עצמנו למה "מי עדן", במקום להילחם בקונספט הכ"כ מוצלח של בר המים "תמי 4" ודומיו, זורמת איתו, ונכנסת לשוק המים המסוננים. נראה לי שאני יודעת את התשובה :) המים של מי עדן מופקים החל מ-1980 ממעיין סלוקייה.

זה היה באחת מארוחות הצהריים שאכלנו יחד, שי ואני. האוכל של שי תמיד טעים, אבל המנה הזו שהוא הכין הרסה אותי. זה בסה"כ "אורז". לא סתם "אורז", זו מג'דרה. לא סתם "מג'דרה". זו ה-מג'דרה של שי. באף מסעדה מזרחית לא תאכלו כזו:

אני מודה 1 : אני אוהבת אוכל חלבי! (אהמממ... רק יש בעיה אחת: אני אוהבת גם בשרי!) אבל זה בסדר, אני אוהבת לאכול. נקודה. חלבי, בשרי, הכל הולך. חוץ מחצילים :) אני מודה 2 : אני אוהבת יין! אני מודה 3 : למשרד היח"צ שהזמין אותי לשילוב מקסים במיוחד בין יין משובח לסדנת בישול חלבית/צמחונית. היה כיף גדול לגלות מקום כ"כ מיוחד, עם אנשים כ"כ מיוחדים, עם אלכוהול כ"כ משובח, ועם סדנאות כ"כ נעימות :) Bin281 הוא מתחם יין חדש הממוקם ברחוב דיזנגוף 281, פינת יורדי הסירה, ת"א. הביקור במתחם מציע מפגש חוויתי עם עולם היין תוך מעבר בין שלושה מתחמי יין ייחודיים, והאמת, המקום, החביבות והידע הנרחב של הבעלים גיא גולדמן, המבחר הבלתי הגיוני של אלכוהול (חובה לחובבי הז'אנר!)- יחזירו אותי למקום ללא ספק. ביסטרו בר יין Bin281 נוסד על ידי גיא גולדמן בשנת 2011 כמימוש של חזון אישי הרואה בשילוב של יין, אלכוהול, קולינריה ומקום לאירועים באתר אחד, קונספט חדשני הנותן מענה לדרישות צרכנים שאוהבים לחיות, לאכול ולהנות. אני, למשל :)

מה שיפה בקופסאות הגלוסיבוקס, שאני מקבלת עד פתח ביתי מדי חודש, הוא גורם ההפתעה. יש קופסאות שוות, עם מוצרים שווים יותר, ויש קופסאות פחות שוות, עם מוצרים שהייתי מוותרת עליהן. יש קופסאות שהייתי מוותרת עליהן, אבל מוצר אחד בקופסא הוא הסיבה שאני אומרת: וואלה, היה שווה להכיר. הקופסה של יוני לא גרמה לי להתעלף.  בעיניי, בכל קופסה צריך להיות מוצר איפור אחד לפחות, ומוצר טיפוח אחד לפחות. בקופסה החודש זה היה מוצר האיפור: שקיק מייק אפ של קליניק :(

זו ללא ספק הייתה אחת השקיעות היפות שראיתי. שם, באשדוד, מצאתי את השקיעה היפה הזו, כשהוזמנתי לטעום מיצירותיו של השף גיא פרץ, בבית הקפה החדש שנפתח בפארק החדש באשדוד, מול הים. לבית הקפה הגעתי כשעוד היה אור יום מלא:

עם השף מק דאנג כבר עשיתי לכם היכרות בפוסט הקודם על עקרונות הבישול התאילנדי. אחרי שקיבלנו ב בי"ס "בישולים" הרצאה מרתקת על המרכיבים של המנות התאילנדיות המסורתיות,   הגיע הזמן להתחיל לאכול אותן (-: המנה הראשונה שלימד אותנו השף מק דאנג להכין היא מנה של בשר טלה עם תפוחי אדמה ובצלצלי פנינה, שנקראת בתאילנד  קארי מסאמן של טלה. ככה היא נראית בסיום ההכנה:

צריך לעצור רגע, ולהסתכל עליו, על הסופר-מגה-אולטרה שף התאילנדי, שף מק דאנג, שהגיע ל ביה"ס "בישולים" (כבוד!), כדי לנסות ולהתחיל להבין את החוויה שעברתי ביום ההוא, היום שבו הוזמנתי להשתתף ביום לימודים של עקרונות הבישול התאילנדי.

עיצוב. תמיד אני חושבת שאם הייתי בגלגול אחר, הייתי מעצבת. לפני המון שנים חשבתי על הדגמים האלו של הבתים במשרדי המכירות, ואמרתי לעצמי: "בא לי להכין דגמים, עם אנשים קטנים, ומכוניות קטנות, ועצים ודשא ומנורות". זה אף פעם לא קרה, ואני גם לא ממש מאמינה בגלגולים, אז התגלגלתי לאן שהתגלגלתי, אבל עיצוב תמיד משאיר לי פינה קטנה וחמה בלב. בגלגול הבא אני אהיה מעצבת. בינתיים, עד הגלגול ההוא, אני נהנית לראות דברים של אנשי הגלגול הזה, שמגלגלים במוחם הקודח רעיונות מקוריים, יצירתיים, חדשנים ומאתגרים. הוזמנתי לאירוע העיתונאים לרגל פתיחתה של תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון  בתחומי תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים. כמו תמיד, באירועים כגון אלו, נשארתי מרותקת. החדשנות, השימוש בחומרים שונים ומשונים והרעיונות המקוריים מרתקים אותי. אני אתן לכם הצצה לתערוכה המקסימה הזו, וממליצה לכם לתת קפיצה ולראות את הכשרונות של הדור הבא של עולם העיצוב. אני אתחיל עם העיצוב התעשייתי, שהוא התחום שאותי, באופן אישי, הכי מרתק. 55 פרויקטים אפשר לראות בתערוכת הבוגרים. במסגרת המגמה לייצר מוצרים

בקיץ אין לי הרבה סבלנות לעמוד במטבח. אני מאלתרת מתכונים מהירי הכנה, ממה שיש בבית. הכי חשוב לי: קצר, טעים, ויפה(-: הפעם הלכתי על דג, כי בקיץ, דגים הם הארוחה החביבה עלי. גם ככה החום לא משאיר לי תיאבון לארוחות צהריים "כבדות",  אז דגים הם הבחירה המושלמת עבורי. המתכון היום:  פילה בס בסגנון ים תיכוני, עם פלפלים ובצל, על מצע אורז צהוב, לצד טחינה עם סומק.

כל יומיים פונה אלי יחצ"ן(כזה או אחר) לסיקור של מוצר(כזה או אחר). בדר"כ אני מסרבת לסקר מוצרי סופר או פארמים למיניהם. בקשות כמו "אנחנו רוצים שתכתבי על התה/החיתול/הפריכיות/צבע השיער החדש והמדהים",  בדר"כ נענות בשלילה. זה גם מה שעניתי אותו משרד יח"צ שהתקשר אלי בשביל לסקר מברשת לשיער. "נו", אמרתי ליח"צנית החביבה, "את יודעת שאני לא כותבת על שטויות כאלו". והיא, בהתלהבות, אמרה לי: "ברור שאני יודעת, לא הייתי מתקשרת אליך אם לא הייתי בטוחה שזה באמת משהו מיוחד. תאמיני לי, תנסי, ותראי שהיא מיוחדת". אמרתי לעצמי: נו, טוב, נשמע שבאמת היא מתלהבת, מה אכפת לי להתנסות, מקסימום אודיע לה שלא מצאתי שום יתרון, מה שסביר שיקרה, ולא אכתוב. אז הנה, אני כותבת :) לא כי אני חייבת(כי אני לא חייבת לאף אחד כלום), לא כי היא ביקשה(כי בקשות מגישים בשלושה עותקים ועם צ'ק שמן) סתם כי בא לי שתכירו, כי התגובה הראשונה שלי הייתה "וואו", וזה כבר שווה סקירה :) עד היום, זו הייתה המברשת של שלי ושל הבת שלי:

היום היה לי קצת זמן, וכשיש לי קצת זמן, אני אוהבת להיכנס למטבח, ולהפתיע את עצמי במנה מיוחדת לארוחת הצהריים. אם היה לי סו שף שיקלף, יחתוך, יקנה וישטוף, הייתי מבלה יותר במטבח, זה בטוח(-: לאחרונה גיליתי את הסלק, והתאהבתי.

זה היה אחד מהימים האלו, ששאלתי את עצמי אם אני הולכת או לא. הוזמנתי לארוע עיתונאים שעניינו "השילוב בין אלכוהול לדגים כבושים" . נשמע לי מוזר. אהבתי לדג הלקרדה שיכנעה אותי שיש לי סיבה ללכת, ולו רק כדי לטעום מהדבר המופלא הז שנקרא "דג כבוש". נכון, לא את כולם אני אוהבת, אבל חלקם יכולים לעשות אותי מאושרת. נו, הפולנים האלו, עם הדגים המלוחים, אני חלק מהם(-: חוצמזה, אמרתי לעצמי, זה אירוע "לימודי". להחכים בתחום הקולינרי זה משהו שאני ממש אוהבת. אז הלכתי. הארוע התקיים ב שישקו . מקום נפלא לאירוע שכזה. יוסי בוזנח, מבעלי השישקו, הרעיף עלינו ים של אלכוהול, וים של ידע, גם(-:

כשהוזמנתי למסעדה בבת ים, אמרתי לעצמי: "אהמממ, שונית, בת ים? איפה זה בת ים, ואיך בכלל מגיעים לשם?" באמת, אם יש שני מקומות במרכז שאני לא מגיעה אליהם, אלו חולון ובת ים. סתם כי אין לי מה לחפש שם. ים יש בת"א, קניונים גם, ועל מסעדות טובות לא שמעתי שם יותר מדי. מצד שני, הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי: "נראה מעניין, תנסי, מה כבר יכול להיות?" אז הלכתי. הלכתי, והופתעתי. יש קולינריה בבת ים! מסעדת BG99 נפתחה לפני כחצי שנה בטיילת של בת ים, מול הים, ברחוב בן גוריון 99. בכלל, יש לי חולשה ל-99. גדלתי על דיזינגוף 99, הסרט והגלידה האמריקאית, ולא מזמן גם סיקרתי מסעדה נהדרת שנפתחה בדיזינגוף 99, פיאצה קפה, איטלקית נהדרת. יאללה, זה לא דיזינגוף, אבל גם בן גוריון הוא אישיות שווה לבקר אותה(-:

הוזמנתי להשקת הקולקציה החדשה של שעוני ויקטורינוקס. אמנם לא יצאתי משם עם שעון חדש, אבל יצאתי עם חשק לאחד כזה. קצת על ויקטורינוקס ( VICTORINOX) ויקטורינוקס הבינלאומית היא חברת ענק, אשר תחת דגלה קווי מוצר רבים הכוללים: אולרים, סכינים, תיקים, שעונים ואף ביגוד ובשמים. לכל קו ייצור זהות וסגנון משלו, אך משותפים לכולם חמשת הערכים העיקריים של החברה: פונקציונליות, חדשנות, אמינות, שוויצריות (SWISSNES) ומחיר הוגן, שיוצרים את המותג השווה "ויקטורינוקס".