תמונות מהחיים הטובים

אסאדו מפורק, בצליה ארוכה בתנור. מתכון שלא תפסיקו להכין ולזלול! השבוע התחשק לי באן עם בשר.  כמו תמיד, אסאדו שמנמן ורך עושה לי טוב בנשמה. החלטתי להכין באן עם אסאדו מפורק, רק חיפשתי לגוון את התיבול שיתאים לי יותר לבאן. בדר"כ אני מכינה אסאדו בתנור, עם ירקות שורש, ובא לי לגוון. הרעיון תמיד אותו רעיון. בצל, בשר, ירקות, ולתנור. אתם יודעים שאני אוהבת לחפש מתכונים בבלוגים, מעבר למתכונים שאני מכינה שהם "שלי", אז פה אני צריכה לציין שהמתכון לאסאדו המפורק התבסס על מתכון מהבלוג של לימור לניאדו תירוש, "מטבח מקומי". כמובן שכמו תמיד, כיוונתי לטעמים שלי, עם הטריקים שלי, וקיצורי הדרך, הורדתי והוספתי, אבל זה כיף לקבל השראה מבלוגים אחרים. אחרי שרבים מכם ביקשו את המתכון, אז בבקשה, באהבה. כמובן שגם את הבאן הכנתי בעצמי, אני מאד אוהבת את הלחמניות המאודות האלו. הכנתי קצת יותר מק"ג אסאדו, כי זה היה מיועד לבאן, אבל תאמינו לי, עדיף להכין לפחות 2 ק"ג, זה מתחסל מהר, במיוחד שחלק נכבד זה עצם. טיפ: אני מבקשת מהקצב לפרוס את רצועות האסאדו לחלקים באורך 15-20 ס"מ בערך, ככה הם נכנסים

תזונה קיטוגנית. כבר כמה שנים אני שומעת ממיה, חברתי שחיה בתאילנד, על התזונה הקיטוגנית שהיא ובן זוגה אודי מתנהלים לפיה. כשהם באים לביקור בארץ, ובאים אלי לארוחה, אני יודעת שאני צריכה להכין בשר טוב, רצוי עם הרבה שומן, ולהימנע מפחמימות וסוכר. הם התחילו בפליאו, ומשם נסחפו לתזונה הקיטוגנית, שהשפיעה מאד לטובה על בריאותו של אודי. מאז הם מנסים לספר למי שרוצה לשמוע. התזונה הקיטוגנית היא סוג של דיאטה שבה הירידה במשקל היא די מהירה, וכמו דיאטות אחרות, הסוד הוא קודם כל הורדת הפחמימות למינימום, והימנעות מקמח, פסטות, וסוכר.

כי מי לא אוהב אוכל אסיאיתי? שיקום! כולם יושבים :) חברת ימה וקדמה מיבאת לארץ את מיטב חומרי הגלם לאוכל היפני של חברת Horaiya. את המוצרים הנהדרים יצא לי להכיר במסעדת סלאס Selas של שף אור גינסברג, שם הודגם השימוש במוצרים ע"י השף, ובנוכחותה של Misaki Tanida, האחראית לפיתוח יחסי המסחר הבינלאומיים של חברת  Horaiya. מיסאקי לימדה אותנו להכין "כדורי מיסו" miso balls, שהופכים למרק מיסו במגע עם מים רותחים. את הכדורים ניתן לשמור במקפיא למשך חודש.

לקראת שבועות יקבי כרמל הזמינו אותי לסדנת בישול חלבית, שבכל מנה שולבו היינות הלבנים מהסדרה החדשה של SelecteD. המקום: ניופאן גורמה, מקום שתמיד כיף לחזור אליו. הזמן: רגע לפני החג הכי חלבי, הכי טעים, והכי לבן. היינות: בהתאם לקונספט הלבן, גם היינות לבנים. המנות: טעימות, לבנות, גבינתיות. המארחים: יקבי כרמל. לא צריך להציג, שהרי הוא אחד הותיקים והמוכרים, אין בית בישראל שלא מכיר את יקבי כרמל :)

תמיד יש בי את הפער הזה, בין האהבה לבשר, ובין האהבה לגבינות ופסטות.  שבועות כבר בפתח, חג הגבינות, הפסטות, והטירמיסו :) מה שמשלב בין האהבה שלי לבשר והאהבה לגבינה הוא המטבח הכי שווה שיש: האיטלקי.  יש בו הכל. ה-כ-ל. כל מה שאני אוהבת. 

יש לי חלום: ללמוד בישול. מתישהו, אני בטח אגשים אותו. בינתיים, עד שזה יקרה, שמחתי לראות ולטעום מידיהם של תלמידים אחרים, ולחלום על הרגע שגם אני אהיה חלק מאלו שמקבלים את התואר הנכסף: "שף".

בימים "ההם", כשהייתי יוצאת לטיולי אופניים בערך כל סופ"ש, היינו ישנים מדי פעם בחאן, כדי להתחיל את הטיול מוקדם בבוקר. נדמה לי שכמעט לא היה חאן בארץ שלא עברתי דרכו. וכן, אלו היו ימים מלאים שמחה, וחבר'ה, וחאנים כיפיים, ואווירה מהממת. וכן, אני מתגעגעת. ולכן, כשהוזמנתי לחאן, קפצתי משמחה.

את הפוסט הזה אני מקדישה לשף מוכשר מאד, שעושה אוכל טעים מאד, ושהרים מסעדה לתפארת. כשאנחנו מדברים על "אוכל ערבי", אנחנו מייד נוטים לחשוב על כיוון של חומוס, שיפודים, פיתות, ממולאים, כנאפה. בשנים האחרונות המטבח הערבי בארץ הפך להיות מתוחכם יותר, מקצועי יותר, ויש מספר שפים ערבים שלקחו את המטבח הערבי לקצה, ולקונספט קולינרי מפואר ומעניין. 

משלוחי מנות יכולים להיות סטנדרטיים, ויכולים להיות מאד מאד מיוחדים וכיפיים. הפעם, ריכזתי עבורכם כמה רעיונות היסטריים למשלוחי מנות, רק מדברים שאני הייתי שמחה לקבל - ואם הייתם נותנים לי להרכיב לכם את משלוח המנות - הייתם מאושרים, מבטיחה לכם :)

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

לאחרונה הוזמנתי לבחון את קולוקציית המטבחים החכמים של "אביבי מטבחים". אני חובבת מטבחים, הרי זה ידוע. המטבח הוא לב הבית עבורי, והוא המקום שבו אני "מבלה" חלק גדול מיומי. מכיוון שני לפני הקמת מטבח חדש, הנושא מאד עניין אותי, ובהתרגשות מהולה בשמחה נכנסתי לאולם התצוגה המפואר של "אביבי מטבחים" בהרצליה פיתוח. המטבחים החכמים, או בשמם הרשמי "קולקציית SMART KITCHEN", מעוררים תיאבון. לא רק לאוכל, גם לסטייל. כי מטבח צריך סטייל, נקודה. ברור שסטייל חייב ללכת יד ביד עם פונקציונליות, כי אחרת אין לזה ערך ממשי, אבל זה בדיוק מה שמייחד את הקולקציה: יפה, חכמה, פונקציונלית, מרגשת.

כשמערבבים לי אוכל עם צילום - אני באמת לא צריכה כלום, אני מאושרת. עכשיו בטח יהיה לכם ברור למה לא יכולתי לסרב לבוקר שישי של סדנת צילום ואוכל, שפורסם באתר המעולה funzing , שמאפשר למצוא טריליון פעילויות פנאי במיליון תחומים. טוב, אני מחפשת תמיד צילום ואוכל, שני התחביבים שלי. כשאני מוצאת את שניהם - אני יודעת שאני הולכת להנות.

לפני כשבועיים היו לי כמה סידורים בחלקה הקצת יותר דרומי של הארץ. על הדרך נפגשתי עם חברה שגרה לא רחוק ממסעדת "כרמים" במושב סגולה , שנמצא בין קרית מלאכי לקרית גת, לבאים מצפון. עליתי על כביש 6, ותוך כ-45 דקות הגעתי לכניסה למושב סגולה, למסעדת כרמים של השף סהר רפאל. קיוויתי שהמסעדה שמרה על יציבות.  יצא לי לאכול בה לפני כמה שנים, והיה מעולה. בעיניי, היא שייכת לז'אנר המסעדות שרוצים לחזור אליהן. מסעדת שף שווה, כך זכרתי אותה. נסעתי עם חשש. לא מעט יוצא שמסעדה שנהנתי בה, וחזרתי אליה אחרי תקופה - מרגישה לי בסטטוס "עייפות החומר". המנות כבר לא מושקעות, הטעמים כבר לא חדים, והשירות לא כשהיה.

יש משהו בבישול בסיר אחד, שעושה לי שמח. ממש כיף להכניס הכל לסיר, ולשכוח ממנו לזמן מה. ואז, כבמטה קסם, הוא מסיים את תפקידו על הכיריים, והופך לארוחה שלמה ונהדרת בסיר אחד. בלי יותר מדי כלים לרחוץ, בלי יותר מדי עבודה, והקסם קורה. במיוחד בחורף, תבשילים כאלו משמחים אותי במיוחד.  כשזמינו אותי לסדנת בישול שהשם שלה "הכל בסיר אחר", לא הייתי צריכה לחשוב יותר מדי.  עניתי: "ברור שכן".  לא אכפת היה לי מי מזמין, מתי או איפה. העיקר "סיר אחד". 

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח. בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה. אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית. כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים. אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית. ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים. כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע. מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

ערב אחד התקשרה אלי חברה: "אני חייבת לצאת היום". "מה קרה?", שאלתי. "סתם, מצב רוח בקרשים, בואי נלך לשתות משהו", השיבה. האמת? באותו יום לא התאים לי לצאת, אבל חברה צריכה חברה - אז החלטנו על קל"ב. "בואי לאסיה מוניקה", אמרתי לה. אסה מוניקה היא אחת ממסעדות הבית שלי. 7 דקות מהבית, אחת מהטובות שיש לסביבה להציע, והכי קרובה לראש העין, 7 דקות נסיעה, בכניסה להוד השרון, שבכלל הופכת למרכז קולינרי לא מבוטל ואיכותי. המיקום: צמוד לקניון שרונים. השעה: 21.00 השף: דניאל זך, המוכר מימיו בכרמלה בנחלה, אחד המקומות השווים בתל אביב, עד שכרמלה נסגרה. ישבנו על הבר. הכי כיף בסיטואציות כאלו. הברמן - חומד אמיתי. בחור צעיר ומקסים שהיה חביב במיוחד, וביצע את תפקיד המארח בצורה מעוררת השתאות. התחלנו עם קוקטייל, כדי לתת זריקת מצב רוח לחברה שהייתה זקוקה לזה. הוא המליץ, אנחנו זרמנו.

אני מכירה אותה כבר הרבה שנים.  לפחות 10. היכרתי אותה בחיפה. יפה, לבושה בלבן. היא הייתה אחת כזו בסטייל, לא דומה לאף אחת אחרת. שאלתי את עצמי אם היא תסכים לבוא איתי לתל אביב, או למרכז. ידעתי שאם היה לי מספיק כסף, היא הייתה באה בלי לחשוב פעמיים. בשלב כלשהו, נאלצתי לשחרר. ויתרתי עליה. ידעתי שמישהו אחר יתפוס אותה בשתי ידיים, אבל לא יכולתי לעשות כלום. וכן, זה קרה. ידעתי שזה יקרה.  לואיז, הרשת החיפאית ש"נדלקתי" עליה לפני הרבה שנים, ורציתי להביא אותה לת"א - הגיעה גם בלעדי. אבל היי - אני חשבתי על זה לפני כולם :) קפה לואיז הוא מקום מושלם, בעיניי. תמיד הוא היה מושלם, גם כשלימדתי נהיגה ברמת החייל, והייתי עוצרת שם לאכול ארוחת בוקר, או סתם להפסקת קפה.  מאז הספקתי לכתוב על סניפי הרשת, על הבריאות שלואיז דוגלת בה, על התפריט המעניין והלא שיגרתי, ועל הטריות של חומרי הגלם. ואז שיניתי תזונה.

זכרון יעקב היא פנינה. מכל כיוון שמסתכלים על המושבה הזו, זכרון יעקב היא יפיפיה. רומנטית, ביתית, תיירותית, נעימה, אלגנטית, עתיקה, חדשה, ומלכותית. יש בזכרון מגוון מסעדות ומקומות בילוי נעימים. לא משנה באיזו פינה תשבו, כל פינה בזכרון מקסימה במיוחד. בחרנו לשבת בברוניתא,  הממוקמת במבנה המשומר, המשוחזר והיפיפה של אורוות הברון,  ולאכול את ארוחת הערב שלנו.

אתמול אכלתי ארוחת ערב מיוחדת. כזו, שלא זוכים לאכול כל יום, מידיהם שך שני שפים שהגיעו מדרום אמריקה, או אם להיות מדויקת יותר - מפרו. יש משהו מאד מרגש בלטעום מאכלים ומנות מתרבויות וממדינות אחרות. אתמול זו הייתה פרו, שבשיתוף פעולה עם מלון שרתון ת"א מביאה את מאכליה אלינו לצלחת, כדי שכולנו נוכל לחגוג את שבוע הקולינריה הפרואנית בארץ.