תמונות מהחיים הטובים

ערב. בעצם, כבר לילה. הבת שלי, בת 15, בררנית אוכל לא קטנה, אומרת בקול מיואש: "אמא, אני רעבה ואין לי מה לאכול!" ואני, חסרת אונים. לא באמת שאין מה לאכול בבית, היא פשוט לא אוכלת יותר מדי דברים, והפרודקטים שאיתם אני יכולה להכין לה משהו לא רבים. "להכין לך לחמניה עם חביתה?", אני שואלת. לא, אכלתי בבוקר", היא עונה. "להכין מלאווח? טוסט? פירה? לחם מטוגן?" (אין מה לשאול אותה לגבי סלט/גבינות/חומוס) והיא עונה, "לא, בא לי משהו אחר!" "טורטייה!" אמרתי בהתלהבות, אבל היא עיקמה את הפרצוף היפה שלה. פתאום היא זרקה לחלל האוויר: "תכיני לי פיצה על טורטייה". לידיעתכם: פיצה על טורטייה היא אחד הדברים הקלים להכנה, השווים, והטעימים במיוחד לארוחות ערב של ילדים שנמאס להם מכל השאר :) יצאה פיצה מעולה, בדקה וחצי הכנה. הערה:  שלא כהרגלי, התמונה צולמה באייפד, כי לא התחשק לי להוציא את "מצלמת התותח" מהתיק באמצע הלילה, אז זו לא איכות הצילום שאתם רגילים אליה, מקווה שתסלחו לי, הפעם :) רוצים מתכון קליל לארוחת ערב לילדים(

אני לא צריכה לספר כמה אני אוהבת קפה.  לא מזמן קניתי מכונת קפה של נספרסו, אבל בעקבות ביקור בחנות הקפה החדשה של לנדוור ברמת החייל,  ואחרי שטעמתי את הקפה המעולה של illy עם קפסולות ההיפר אספרסו שנותנות קרמה מדהימה, התלבטתי אם להחליף את מכונת הקפה שלי, שגם היא נהדרת :)

לפחות בכל מה שקשור לאוכל, אני תואמת את ההגדרה "פולניה בהכחשה". נכון שאני לא אוכלת סחוג, וחריף עושה לי פרצוף אדום, אבל אוכל מרוקאי, עיראקי, טריפולטאי, וכל המקורבים אליהם,  עושה לי הכי שמח בלב. תמיד קינאתי בבנות שגדלו בבית של "מאמות", אלו שזורקות המון תבלינים לסירים, "לפי העין", כמובן, ויוצאים להן מאכלים שבטוח בגן עדן הם חלק מהתפריט. אני מעריצה את הסבלנות של הבשלניות שממשיכות להכין קוסקוס "אמיתי", ביד, כשבכל סופר אפשר לקנות אותו ולהכין בחמש דקות. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי עומדת במטבח ומבשלת "מזרחי". הפלפל החריף התחיל להצטרף לסירים שלי, וגם מאכלים שחשבתי שלהכין אותם זה "סרט אימה", מתגלים כעניין של מה בכך:) מי שעוקב אחרי יודע שבתקופה האחרונה גיליתי את הסלק, ואני מכינה איתו המון דברים טעימים. שתי דוגמאות ממעדני סלק שהכנתי לאחרונה: ירקות בתנור רביולי סלק וריקוטה הפעם, הכנתי מאכל עיראקי שאני מאד מאד אוהבת: קובה סלק, שאלו כופתאות סולת ממולאות בשר ושוחות במרק סלק משגע.

היכרתי מישהי שקיבלה עצות מטומטמות מעורך הדין שלה בתקופת הליך הגירושין. "תגרמי לו להכות אותך", הוא אמר לה. "תלכי למשטרה", הוסיף, "ותתלונני שהוא מכה אותך". רוצים לשמוע עוד? "תוציאי אותו מדעתו, כך שירים עליך יד ברגע של עצבים, ואז נבקש צו הרחקה".  היכרתי את הגבר. בחור עדין ורגיש, אוהב את ילדיו אהבת נפש, שזוגתו החליטה להתגרש ממנו, ולעשות לו את המוות על הדרך.  היא הלכה על הקונספט: to love and to cherish, till death us do part

כמה פעמים שמעתם את צמד המילים "אור ואהבה"? המון, אני משערת. גם אני :) בר"ג הושקה לאחרונה חנות שהוקמה מאהבה לאור. הרבה אהבה, המון אור :)

לפני כמה ימים קניתי תאנים. המון תאנים. כשהן טריות ומתוקות, אני לא יכולה לעמוד בפניהן. קניתי שתי קופסאות.  אכלתי תאנה, ועוד תאנה, ועוד תאנה. האמת, בלי להרגיש חיסלתי קופסה שלמה. נשארה עוד קופסה, אבל די, כמה תאנים אפשר לאכול כאילו שהן סוכריות? החלטתי להכין מאפינס מהתאנים, גם כי מאפינס דורשים עבודה קלה, יחסית, ואני מכינה אותם הרבה לאחרונה(יש גם  מתכון למאפינס תפוחים ),  וגם כי מדי פעם אני משתעשעת בהמצאת מתכונים, וגם היום בא לי :) חומרים (ל-12 מאפינס):

יש לי שלוש עוגות שאני מוכנה לאכול בכל צורה שהן מגיעות: גזר, תפוחים וגבינה. היום הלכתי על תפוחים. החלטתי לקחת את השילוב של תפוח בדבש, ולעשות ממנו מאפינס. כמובן שבשביל החגיגה המושלמת הוספתי יין אדום לתפוחים,  ויצאו מאפינס שיכורים ומתוקים,  שכיף לאכול אותם בכל שעה של היום :) הם יפים, הם טעימים והם משגעים לאירוח, וכמו תמיד אצלי, הכי חשוב, הם קלים להכנה!!! קבלו אותם, בלי מיקסר, בלי בלגן, ועם הרבה כיף בבלוטות הטעם:

אתם מכירים אותי. חולת קיצורי דרך, אני. כל מה שיכול לחסוך לי זמן במטבח בלי להתפשר על איכות, אני זורמת איתו בכיף. מעולם לא קניתי מכונת פסטה. גם לא אקנה.  אין סיכוי שאני אבזבז זמן על הכנת בצק, הכנסה למכונת פסטה, ושוב, ושוב, ושוב. לא בשבילי. אם אני רוצה רביולי, אני קונה פסטה טריה/מצוננת או הולכת למסעדה איטלקית :) אבל!!!! השבוע הכנתי רביולי. כן, כן, הכנתי לבד. לא, אין לי מכונת פסטה, ובכל זאת, הכנתי לבד :) לרביולי שהכנתי קראתי "רביולי בזוקה", בגלל הצבע הורוד המהמם.

הוזמנתי להשקה מצומצמת, איכותית וטעימה במסעדת מסה היוקרתית של אביב משה:

אתם יודעים שאני אוהבת בשר. לא פעם ולא פעמיים כתבתי פוסטים על בשר, סטייקים, בשר, ועוד בשר. בפעמים שקניתי בשר ברשתות הסופר הגדולות, כמעט תמיד התאכזבתי. אין מה לעשות, בשר צריך לקנות במקום של בשר, במקום שיודע לטפל בבשר, ובעיקר במקום שמביא את הבשר מהמקומות הנכונים. הוזמנתי לבקר בקצביה בצפונה הכי צפוני של ת"א, רמת אביב ג'. לא סתם ברמת אביב ג', אלא במרכזה של השכונה, מרכז שוסטר :) כשנכנסתי לשם, קידם את פני בחיוך מיקי, הבעלים והמנכ"ל של הבשר :) מיקי פתח את החנות הזו לפני המון שנים. ממש המון.  בימים שהוא ואני היינו צעירים ויפים.  בעצם, אנחנו יפים עד היום :)

מצרכים 2.5 קילו שוק טלה (מפורק מהעצם) 1/4 כוס שמן זית 1 שום כתוש 8 שיני שום שלמות חופן של עלי נענע חתוכים עלי רוזמרין מגבעול אחד 1/2 כפית פלפל גרוס 1/4 כפית מלח 

סחר חליפין ("ברטר", אנגלית: Barter) הוא שיטת מסחר המבוססת על החלפת סחורות ושירותים בין שני אנשים או יותר. בשיטה זו לא קיים מוצר אשר מוגדר כאמצעי חליפין (כמו הכסף בו נעשה שימוש בימינו), ולפיכך אין הבחנה בין קונה ומוכר, מפני שכל משתתף בסחר משמש בו זמנית הן כקונה והן כמוכר. סחר חליפין הוא שיטת המסחר העתיקה ביותר בעולם!!! כבר בימי קדם נהגו אנשים להחליף מוצרים שייצרו או נכסים שהיו בידם, תמורת מצרכים או נכסים של אנשים אחרים בהם חפצו, וכן לשלם במוצרים תמורת עבודה או שירות. כך למשל, רועי צאן החליפו בשר וחלב עם איכרים שגידלו פירות וירקות, ובעליו של שדה חיטה שילם לעובדיו באלומות חיטה (או בקמח, לאחר סחר חליפין שלו עם בעל טחנת קמח, או בכיכרות לחם, לאחר סחר חליפין נוסף עם מאפייה). ולמה עכשיו זה חשוב?? כי ברטר הגיע לפייסבוק , וכולכם יכולים להשתתף במגוון של תחומים, ולבצע סחר חליפין בכיף ובקלות :)

על שולחני נחתו לפני החג שני ספרים שאני אוהבת במיוחד, מז'אנר המטבח. חובבת אוכל ובישול כמוני לא יכולה להימנע מלקחת את הספר בשנייה שהוא נופל לידיים צמאות המטבח שלי,  ולעיין בו בתאווה ותשוקה אין סופית. הספר הראשון שהגיע הוא ספרה השני של אפרת ליברפרוינד, שאת יצירותיה אני מכירה כבר מזמן.

לפעמים, כשאני פותחת את קופסת הגלוסיבוקס שלי, אני קופצת משמחה. גם בקופסת יולי זה קרה, וזה בדיוק מה שיפה בגלוסיבוקס. אני אף פעם לא יודעת איפה היא תרגש אותי ותגרום לי לחיוך :) הפעם זה היה תיק האיפור, שהגיע בדיוק בזמן. בדיוק חשבתי לעצמי כמה ימים לפני שהגיע הזמן לקנות תיק איפור חדש, כי שלי כבר מלא בשאריות פודרה וליפסטיקים שנפתחו מעצמם, ואז הגיעה קופסת ההפתעות שלי, עם תיק איפור מקסים, ובדיוק בגודל המתאים: והכי כיף, שמהתיק נשפכו לי המון הפתעות :) נתחיל לסקור את קופסת יולי?  הקופסה הכילה החודש שישה מוצרים, רק אחד בגודל מלא. התיק פיצה אותי על המוצר הבודד בגודל מלא, אבל אם הוא לא היה, זה לא היה עובר :) 1. GARNIER- מסיר איפור לעיניים(גודל מלא) נחמד, ריח נעים, אמנם הוא מבטיח הסרבה קלה של איפור עמיד למים, אבל בפועל, את המסקרה העמידה שלי לא היה לו קל כ"כ להסיר. בסה"כ מוצר נחמד, לא חידש לי משהו. 2. lancome אדוונס ג'ניפיק סרום נעים, לא שומני, משאיר תחושה מאד נעימה על העור. המוצר הגיע כדוגמית, לא מספיק כדי לבחון אותו ללונג ראן. אהבתי, אבל

תמיד אחרי ארוחת החג מגיע שלב הקינוח. אבל... למי יש כח לקינוח אחרי הכמויות הבלתי הגיוניות של ארוחת ראש השנה? החלטתי להכין קינוח קליל, לא ענק, שיתאים לסגור איתו את ארוחת החג. מה שטוב בו, שהוא גם חגיגי, ןגם מהיר הכנה(לא תאמינו כמה הוא פשוט!!!) לשומרי כשרות הוא לא מתאים, הוא מכיל גבינה, אבל לאנשים כמוני, שאין להם בעיית חלב-בשר, הוא פשוט מושלם, וגם מתאים מבחינת המרכיבים שבו(דבש וגרגירי רימון) לסיום מושלם ומתוק,  כדי שתתחיל לנו שנה מתוקה באמת :) לעבודה!!! 

צימעס צימעס בשבילי הוא נוסטלגיה ביתית.  מאז שהייתי ילדה, בכל ראש השנה, הצימעס, שהוא בעצם גזר מתוק עם סוכר וצימוקים, היה מונח בגאון על שולחן החג שלנו.  ראש השנה אף פעם לא עבר בלי שהכתום המתוק הזה יתחיל לנו שנה מתוקה במיוחד :) הפעם הכנתי צימעס מעט "משודרג", אבל עדיין מסורתי, עם טעם ביתי של נוסטלגיה. מתכון לצימעס חומרים: 2 כפות שמן קנולה 2 כוסות גזר מבושל וחתוך לקוביות 2 כפות סילאן 2 כפות צימוקים מושרים במים חמים כף סוכר חום שקדים מולבנים פרוסים מעט מלח הוראות הכנה: לחמם את השמן במחבת, להוסיף את הגזר ולערבב מעט. להוסיף את הסילאן, הצימוקים והסוכר. להוסיף מעט מלח ולערבב עד להתקרמלות. להוסיף שקדים מולבנים ולערבב כדי שיספגו את הטעמים. הגשה: להניח על צלחת ולקשט בנבטי בזיליקום: בתיאבון!!!

בתחילת אוגוסט הוזמנתי לבקר במנואלה, מסעדה איטלקית מקסימה שממוקמת בזכרון יעקב, לרגל השקת תפריט הקיץ הסיציליאני הזוגי של השפים מנה שטרום(קמפנלו) ונדב שרז(מנואלה), שמוגש במהלך כל חודש אוגוסט בקמפנלו בתל אביב ובמנואלה:

עוד אחד מהפוסטים האלו, שאין לי מושג מאיפה להתחיל, כי יש לי כל כך הרבה מה להגיד :) מצד שני, אני חייבת להתחיל מתישהו. לא שיש סיכוי שאצליח לשכוח משהו מהחוויה הכ"כ מיוחדת שעברתי במלון כרמים, אבל בכל זאת, יש חוויות שצריך לחלוק עם אחרים, לא יפה שאשמור את הדברים הטובים רק לעצמי, נכון? אז יאללה, מתחילים במסע למרכז הארץ, ירושלים. או יותר נכון, קרית ענבים. כשמגיעים למלון כרמים מבינים שזו ממש לא קריה, אבל ממש כן ענבים :)

אזור פ"ת משתדרג קולינארית. לא סתם משתדרג, ממש משתדרג. סקירת המסעדה הקודמת שלי הייתה על מסעדת טריולה האיטלקית , גם היא, כמו הרמאנוס , נמצאת בסמוך למתחם יכין סנטר. אין ספק, משהו טוב עובר על הקצוות של פ"ת, העיר שרבים מתושביה חרדים/דתיים/שומרי מסורת. אם בעבר לא יכולנו למצוא מקום אחד "נורמלי" לאכול בעיר הזו, בזכות פתיחתו של מתחם יכין סנטר אפשר כבר לבחור. מגוון המסעדות רחב, והוא הולך וגדל. וטוב שכך :) את אווירת הכשרות המשעממת של פתח תקווה החליפה אווירה יותר טעימה, והרבה פחות כשרה.

בביקור במסעדת הרמאנוס בפ"ת הוגשו לנו קרוקטים בטעמים, סוג אחד היה עם פטרוזיליה, ואחד עם פטריות. הקרוקטים האלו הם כאלו שכשטועמים אחד, רוצים עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד,  ועוד מנה :) אחרי שהתמכרתי, ביקשתי מהשף את המתכון, שגם אני וגם אתם תוכלו להכין אותם בבית. הם מקסימים לאירוח, הם טעימים להפליא, והם כיפים בכל שעות היום :)

אני מודה: נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים, אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי. מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי , שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית. הפעם הלכתי על כרוב. אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה. מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים, אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

בערך שבוע לפני שקיבלתי את ההזמנה למסעדת טריולה , ישבתי לאכול שם ארוחת צהריים עם הבת שלי. ככה, במקרה, סתם כי היינו רעבות והיינו באזור. (שתיינית קפה כמוני חייבת להגיע מדי פעם לחנות הקונספט של "נספרסו", לחדש את מלאי הקפסולות, שנמצאת ממש באותו רחוב) :)

רובנו שאלנו את עצמנו למה "מי עדן", במקום להילחם בקונספט הכ"כ מוצלח של בר המים "תמי 4" ודומיו, זורמת איתו, ונכנסת לשוק המים המסוננים. נראה לי שאני יודעת את התשובה :) המים של מי עדן מופקים החל מ-1980 ממעיין סלוקייה.

זה היה באחת מארוחות הצהריים שאכלנו יחד, שי ואני. האוכל של שי תמיד טעים, אבל המנה הזו שהוא הכין הרסה אותי. זה בסה"כ "אורז". לא סתם "אורז", זו מג'דרה. לא סתם "מג'דרה". זו ה-מג'דרה של שי. באף מסעדה מזרחית לא תאכלו כזו:

אני מודה 1 : אני אוהבת אוכל חלבי! (אהמממ... רק יש בעיה אחת: אני אוהבת גם בשרי!) אבל זה בסדר, אני אוהבת לאכול. נקודה. חלבי, בשרי, הכל הולך. חוץ מחצילים :) אני מודה 2 : אני אוהבת יין! אני מודה 3 : למשרד היח"צ שהזמין אותי לשילוב מקסים במיוחד בין יין משובח לסדנת בישול חלבית/צמחונית. היה כיף גדול לגלות מקום כ"כ מיוחד, עם אנשים כ"כ מיוחדים, עם אלכוהול כ"כ משובח, ועם סדנאות כ"כ נעימות :) Bin281 הוא מתחם יין חדש הממוקם ברחוב דיזנגוף 281, פינת יורדי הסירה, ת"א. הביקור במתחם מציע מפגש חוויתי עם עולם היין תוך מעבר בין שלושה מתחמי יין ייחודיים, והאמת, המקום, החביבות והידע הנרחב של הבעלים גיא גולדמן, המבחר הבלתי הגיוני של אלכוהול (חובה לחובבי הז'אנר!)- יחזירו אותי למקום ללא ספק. ביסטרו בר יין Bin281 נוסד על ידי גיא גולדמן בשנת 2011 כמימוש של חזון אישי הרואה בשילוב של יין, אלכוהול, קולינריה ומקום לאירועים באתר אחד, קונספט חדשני הנותן מענה לדרישות צרכנים שאוהבים לחיות, לאכול ולהנות. אני, למשל :)