תמונות מהחיים הטובים

מה שיפה בקופסאות הגלוסיבוקס, שאני מקבלת עד פתח ביתי מדי חודש, הוא גורם ההפתעה. יש קופסאות שוות, עם מוצרים שווים יותר, ויש קופסאות פחות שוות, עם מוצרים שהייתי מוותרת עליהן. יש קופסאות שהייתי מוותרת עליהן, אבל מוצר אחד בקופסא הוא הסיבה שאני אומרת: וואלה, היה שווה להכיר. הקופסה של יוני לא גרמה לי להתעלף.  בעיניי, בכל קופסה צריך להיות מוצר איפור אחד לפחות, ומוצר טיפוח אחד לפחות. בקופסה החודש זה היה מוצר האיפור: שקיק מייק אפ של קליניק :(

זו ללא ספק הייתה אחת השקיעות היפות שראיתי. שם, באשדוד, מצאתי את השקיעה היפה הזו, כשהוזמנתי לטעום מיצירותיו של השף גיא פרץ, בבית הקפה החדש שנפתח בפארק החדש באשדוד, מול הים. לבית הקפה הגעתי כשעוד היה אור יום מלא:

עם השף מק דאנג כבר עשיתי לכם היכרות בפוסט הקודם על עקרונות הבישול התאילנדי. אחרי שקיבלנו ב בי"ס "בישולים" הרצאה מרתקת על המרכיבים של המנות התאילנדיות המסורתיות,   הגיע הזמן להתחיל לאכול אותן (-: המנה הראשונה שלימד אותנו השף מק דאנג להכין היא מנה של בשר טלה עם תפוחי אדמה ובצלצלי פנינה, שנקראת בתאילנד  קארי מסאמן של טלה. ככה היא נראית בסיום ההכנה:

צריך לעצור רגע, ולהסתכל עליו, על הסופר-מגה-אולטרה שף התאילנדי, שף מק דאנג, שהגיע ל ביה"ס "בישולים" (כבוד!), כדי לנסות ולהתחיל להבין את החוויה שעברתי ביום ההוא, היום שבו הוזמנתי להשתתף ביום לימודים של עקרונות הבישול התאילנדי.

עיצוב. תמיד אני חושבת שאם הייתי בגלגול אחר, הייתי מעצבת. לפני המון שנים חשבתי על הדגמים האלו של הבתים במשרדי המכירות, ואמרתי לעצמי: "בא לי להכין דגמים, עם אנשים קטנים, ומכוניות קטנות, ועצים ודשא ומנורות". זה אף פעם לא קרה, ואני גם לא ממש מאמינה בגלגולים, אז התגלגלתי לאן שהתגלגלתי, אבל עיצוב תמיד משאיר לי פינה קטנה וחמה בלב. בגלגול הבא אני אהיה מעצבת. בינתיים, עד הגלגול ההוא, אני נהנית לראות דברים של אנשי הגלגול הזה, שמגלגלים במוחם הקודח רעיונות מקוריים, יצירתיים, חדשנים ומאתגרים. הוזמנתי לאירוע העיתונאים לרגל פתיחתה של תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון  בתחומי תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים. כמו תמיד, באירועים כגון אלו, נשארתי מרותקת. החדשנות, השימוש בחומרים שונים ומשונים והרעיונות המקוריים מרתקים אותי. אני אתן לכם הצצה לתערוכה המקסימה הזו, וממליצה לכם לתת קפיצה ולראות את הכשרונות של הדור הבא של עולם העיצוב. אני אתחיל עם העיצוב התעשייתי, שהוא התחום שאותי, באופן אישי, הכי מרתק. 55 פרויקטים אפשר לראות בתערוכת הבוגרים. במסגרת המגמה לייצר מוצרים

בקיץ אין לי הרבה סבלנות לעמוד במטבח. אני מאלתרת מתכונים מהירי הכנה, ממה שיש בבית. הכי חשוב לי: קצר, טעים, ויפה(-: הפעם הלכתי על דג, כי בקיץ, דגים הם הארוחה החביבה עלי. גם ככה החום לא משאיר לי תיאבון לארוחות צהריים "כבדות",  אז דגים הם הבחירה המושלמת עבורי. המתכון היום:  פילה בס בסגנון ים תיכוני, עם פלפלים ובצל, על מצע אורז צהוב, לצד טחינה עם סומק.

כל יומיים פונה אלי יחצ"ן(כזה או אחר) לסיקור של מוצר(כזה או אחר). בדר"כ אני מסרבת לסקר מוצרי סופר או פארמים למיניהם. בקשות כמו "אנחנו רוצים שתכתבי על התה/החיתול/הפריכיות/צבע השיער החדש והמדהים",  בדר"כ נענות בשלילה. זה גם מה שעניתי אותו משרד יח"צ שהתקשר אלי בשביל לסקר מברשת לשיער. "נו", אמרתי ליח"צנית החביבה, "את יודעת שאני לא כותבת על שטויות כאלו". והיא, בהתלהבות, אמרה לי: "ברור שאני יודעת, לא הייתי מתקשרת אליך אם לא הייתי בטוחה שזה באמת משהו מיוחד. תאמיני לי, תנסי, ותראי שהיא מיוחדת". אמרתי לעצמי: נו, טוב, נשמע שבאמת היא מתלהבת, מה אכפת לי להתנסות, מקסימום אודיע לה שלא מצאתי שום יתרון, מה שסביר שיקרה, ולא אכתוב. אז הנה, אני כותבת :) לא כי אני חייבת(כי אני לא חייבת לאף אחד כלום), לא כי היא ביקשה(כי בקשות מגישים בשלושה עותקים ועם צ'ק שמן) סתם כי בא לי שתכירו, כי התגובה הראשונה שלי הייתה "וואו", וזה כבר שווה סקירה :) עד היום, זו הייתה המברשת של שלי ושל הבת שלי:

היום היה לי קצת זמן, וכשיש לי קצת זמן, אני אוהבת להיכנס למטבח, ולהפתיע את עצמי במנה מיוחדת לארוחת הצהריים. אם היה לי סו שף שיקלף, יחתוך, יקנה וישטוף, הייתי מבלה יותר במטבח, זה בטוח(-: לאחרונה גיליתי את הסלק, והתאהבתי.

זה היה אחד מהימים האלו, ששאלתי את עצמי אם אני הולכת או לא. הוזמנתי לארוע עיתונאים שעניינו "השילוב בין אלכוהול לדגים כבושים" . נשמע לי מוזר. אהבתי לדג הלקרדה שיכנעה אותי שיש לי סיבה ללכת, ולו רק כדי לטעום מהדבר המופלא הז שנקרא "דג כבוש". נכון, לא את כולם אני אוהבת, אבל חלקם יכולים לעשות אותי מאושרת. נו, הפולנים האלו, עם הדגים המלוחים, אני חלק מהם(-: חוצמזה, אמרתי לעצמי, זה אירוע "לימודי". להחכים בתחום הקולינרי זה משהו שאני ממש אוהבת. אז הלכתי. הארוע התקיים ב שישקו . מקום נפלא לאירוע שכזה. יוסי בוזנח, מבעלי השישקו, הרעיף עלינו ים של אלכוהול, וים של ידע, גם(-:

לא בשביל כל מסעדה אני נוסעת. את הבּינוֹנִיוּת מיציתי. לא כל מסעדה שווה את הנסיעה שלי, אבל את זה אני כבר יודעת מזמן. לאחרונה, אני מוצאת את עצמי מסננת יותר ויותר את כמות ההזמנות למסעדות,  כי כבר ראיתי הרבה, וטעמתי המון, ו"סתם אוכל" או "עוד ריזוטו" כבר לא מצליחים לרגש אותי. כשהזמינו אותי למסעדת תיתורה במודיעין , לא התלבטתי אפילו לשנייה. הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי:  "מודיעין. קצת רחוק, אבל נראה שווה". נסעתי. נסעתי, ולא הצטערתי לרגע (-: הגעתי לתיתורה ראשונה:

כשהוזמנתי למסעדה בבת ים, אמרתי לעצמי: "אהמממ, שונית, בת ים? איפה זה בת ים, ואיך בכלל מגיעים לשם?" באמת, אם יש שני מקומות במרכז שאני לא מגיעה אליהם, אלו חולון ובת ים. סתם כי אין לי מה לחפש שם. ים יש בת"א, קניונים גם, ועל מסעדות טובות לא שמעתי שם יותר מדי. מצד שני, הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי: "נראה מעניין, תנסי, מה כבר יכול להיות?" אז הלכתי. הלכתי, והופתעתי. יש קולינריה בבת ים! מסעדת BG99 נפתחה לפני כחצי שנה בטיילת של בת ים, מול הים, ברחוב בן גוריון 99. בכלל, יש לי חולשה ל-99. גדלתי על דיזינגוף 99, הסרט והגלידה האמריקאית, ולא מזמן גם סיקרתי מסעדה נהדרת שנפתחה בדיזינגוף 99, פיאצה קפה, איטלקית נהדרת. יאללה, זה לא דיזינגוף, אבל גם בן גוריון הוא אישיות שווה לבקר אותה(-:

הוזמנתי להשקת הקולקציה החדשה של שעוני ויקטורינוקס. אמנם לא יצאתי משם עם שעון חדש, אבל יצאתי עם חשק לאחד כזה. קצת על ויקטורינוקס ( VICTORINOX) ויקטורינוקס הבינלאומית היא חברת ענק, אשר תחת דגלה קווי מוצר רבים הכוללים: אולרים, סכינים, תיקים, שעונים ואף ביגוד ובשמים. לכל קו ייצור זהות וסגנון משלו, אך משותפים לכולם חמשת הערכים העיקריים של החברה: פונקציונליות, חדשנות, אמינות, שוויצריות (SWISSNES) ומחיר הוגן, שיוצרים את המותג השווה "ויקטורינוקס".

לפעמים, אחרי שבוע שלם של ביקורים במסעדות ואכילת עשרות מנות ואלפי קלוריות,  בא לי לסגור את השבוע עם משהו קליל יותר, משמין פחות, ובכל זאת, טעים ומזין. זה קורה במיוחד בסופ"ש שבו הילדים הולכים לאבא שלהם,  ואני צריכה לבשל לי ולעצמי.  בימים כאלו אין לי חשק לבלות במטבח הרבה מדי זמן, אז אני מחפשת פתרונות קלים ומהירים. המנה הזו היא בדיוק זה: חזה עוף מתובל, עשוי על מחבת פסים, עם עדשים ירוקות מטוגנות. אז איך עושים את זה, בפחות מעשר דקות?

יש משהו בצביעה שגורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה. מותר ללכלך, מותר להתלכלך, וחוצמזה, למי לא בא לפעמים רגע של יצירתיות חסרת גבולות? כשהזמינו אותי להשקת קולקציית "אוצרות טבע" של נירלט, הלכתי בשמחה. ידעתי שאני הולכת לצבוע משהו(ולהתלכלך כהוגן!), וזה כבר עשה לי שמח. קולקציית "אוצרות טבע" מכילה 30 גוונים חדשים לשנת 2013.

את גלוסיבוקס מאי פחות אהבתי. קופסה יחסית, מבחינתי, מאכזבת. אם אין לי מוצר איפור בקופסה, היא מייד הופכת לפחות מעניינת, כי בסדר, עוד דוגמית בושם זה נחמד, עוד קרם שמבטיח לעשות לי פנים של בת 15 זה גם נחמד, ולפעמים אפילו מוצלח, אבל מבחינתי, לנסות מוצרי איפור חדשים, זו תמצית הגלוסיבוקס בשבילי. ולא, לק זה לא איפור(-: אני מצפה תמיד כשאני פותחת את הקופסה לאותו פריט חדש שאכיר, ושאתחיל לצרוך בקביעות. תוכלו לראות למה אני מתכוונת כאן, בפוסט על קופסת מרץ , כשקיבלתי שני מוצרי איפור, ואחד מהם הפך להיות מוצר קבוע בתיק האיפור שלי. נעבור לקופסה?

לפעמים, כשבא לי לגוון  לי   ו לילדים(כי כמה אפשר לאכול שניצל-פירה-קציצות עוף-צ'יפס-פסטה בולונז-עוף בתנור?), אני לוקחת מה שיש במקרר/פריזר, ומכינה להם משהו מרענן. פסטה היא אחד מהמאכלים שאני אוהבת לשחק איתם. גם תרד. היום החלטתי ללכת על טוויסט לפסטה פסטו הרגילה שאני מכינה, ולהכניס גם ירוק אחר,  תרד. הוא ירוק, הוא בריא, הוא טעים, ואפשר לשלב אותו בהמון מאכלים. פשטידת התרד שלי היא אחת ממאכלי התרד שאני מכינה הרבה, אם בא לכם פשטידה טעימה, הנה המתכון (-: המתכון היום: פסטה פסטו תרד

על הבשר המשובח מהקומה הראשונה של מסעדת אנגוס , כבר סיפרתי  בפוסט הקודם. עכשיו הגיע הזמן לבדוק האם הבשר המשובח, האדום והיפה הזה, עובר גם טיפול נכון מבחינת צלייה וטעמים. עלינו למעלה, חבורת בלוגרים קרניבורים, לקומה השנייה, קומת המסעדה של "אנגוס" . את פנינו קיבל השף נבות שלח , שאחראי לתפריט הבשרים המחודש של אנגוס:

את הפוסט על מסעדת  אנגוס  החיפאית, שבה הוזמנתי לבקר, אני אחלק לשני חלקים. לא כי יש לי זמן מיותר, אלא פשוט כי המסעדה הזו מחולקת לשני חלקים, ולכל חלק בה מגיע את הכבוד הממש ראוי לו. אבל ממש. ראוי, ראוי, ראוי! אני אתחיל עם הקומה הראשונה. הקומה הראשונה היא קומה שכולה גן עדן לחובבי בשר. על משפחת דבאח שמעתם? אין חובב בשר, לפחות בצפון, שלא שמע על הבשר של משפחת דבאח. הבשר המשובח מגיע מהעדר הפרטי של המשפחה שמגדלת בשר בגליל כבר יותר מ-60 שנה. נתחי הבשר באנגוס הם מהמובחרים שבנתחים. כמו תמיד, אני אתן לתמונות לדבר, הן עושות את זה לפעמים הרבה יותר טוב ממני. זו הכלה, ולכם רק נשאר להחליט עם איזה חלק שלה אתם הולכים לחופה(-:

כל פעם כשהילדים שלי יוצאים לטיול, ומבקשים חטיפים, אני חושבת לעצמי: "מי צריך את הדברים הכ"כ לא בריאים האלו"? מצד שני, גם אני, כשיצאתי לטיולים שנתיים, לא ויתרתי על הביסלי והתפוצ'יפס האהובים והמיתולוגיים. בלית ברירה, אני מעמיסה עליהם כל טוב של שומן רווי, ואומרת לעצמי: "נו, מילא". כשראיתי את הפרסומות של חטיפי מנה בטלוויזיה, אמרתי לעצמי: "וואלה, נראה מעניין": כשהציעו לי לקבל אותם להתנסות,  שמחתי.  נו, מה לעשות, גם עלי פרסומות עובדות לפעמים(-: בני הנוער שלי חגגו על החבילה עם המוצרים, והאמת, לא נעים לי להגיד, אבל גם אני לא טמנתי את ידי מחוץ לשקית(-: כן, גם אני אוהבת חטיפים!!! אני אסקור את המוצרים לפי חוות הדעת של הילדים ושלי, ואני אתחיל עם המוצר שאני חושבת שהוא הברקה, חטיף תפוחי אדמה בטעם שוקו מייפל.  הורס! אכלתי אחד, כי פתחתי אותו לצילומים. ואז עוד אחד.  ועוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. עד שהבנתי שחיסלתי חצי שקית! אבל אז נכרתי שוב בפרסומת מהטלוויזיה. נזכרתי שהחטיפים של MANA מוצגים כבריאים יותר מהמתחרים. אז בדקתי. החטיפי

לרגל יום הולדתו ה-90(!) של כבוד נשיא המדינה, שמעון פרס, החליט מותג הקפה ג'ייקובס" לשבור את שיא העולם במוזאיקת קפה, עם דיוקנו של נשיא המדינה. מתחם ג'ייקובס בנמל ת"א יהפוך לפסיפס מדהים של קפה.

כשהזמינו אותי להשקת עיתונאים של מלון הרודס ים המלח ,  לא יכולתי לסרב. כחובבת נסיעות, טיולים, אוכל, פינוקים, ובתי מלון(ארבעה כוכבים פלוס, כן?) בעיקר,  זרחתי כמו השמש של ים המלח, כבר יומיים לפני הנסיעה. "אמא, קחי אותנו גם!" אמרו לי ה"נוער" שלי, ואני הסתכלתי עליהם בעיניים של "אוף, הלוואי שיכולתי", וליבי נצבט.  שוב אני יוצאת לעשות חיים, ומשאירה אותם "לבלות" בביה"ס, כשאני מבלה בים ובבריכה. הבטחתי להם שאוטוטו החופש הגדול, וגם הם יקבלו הזדמנות לבלות איתי במלון כזה או אחר(-: לים המלח הגענו בצהריים. באוטובוס הייתה לנו "דיילת", שפינקה אותנו כל הנסיעה בשתיה, מאפים, פירות ופיצוחים. (פה מגיע שאפו למשרד היח"צ של פתאל שעשה מעל ומעבר כדי להנעים לנו את הנסיעה, אין דברים כאלו!). כשהגענו למלון, חשבתי לעצמי: "אחרי כל הפינוקים באוטובוס, למי יש חשק לארוחת צהריים?" המחשבה הזו עלתה לראשי בעקבות נסיון עבר בארוחות צהריים בבתי מלון.  לצערי, ארוחות הצהריים בבתי מלון הן לא גולת הכותרת של הארוחות, ולכן, לא נצפתה מצידי היסטריה ל

תמיד כשקופסת גלוסיבוקס מגיעה אלי, אני פותחת אותה בהתרגשות. התרגשות זה נחמד, אבל לקופסת אפריל פחות התחברתי. היה פה נסיון מעניין לשנות לי את צבעי השפתון הרגילים שלי, שזה נסיון מעניין, בהמשך אספר לכם אם זה הצליח (-: כמו תמיד, המגזין של גלוסיבוקס, לחומרים הכתובים אני תמיד פחות מתחברת, אז אדלג עליו ברשותכן(-:

מסעדת ליליות הכשרה חוגגת 13, וזו כבר סיבה לחגיגה(-: הוזמנתי לטעום את התפריט החדש, ולשמוע קצת על האג'נדה החברתית של המסעדה. כתבתי בעבר על הבייקרי 29 , שגם היא פועלת על קונספט של אג'נדה חברתית. גם ליליות עובדת לטובת הקהילה, ומעבר להתרשמות שלי מהאוכל, בניצוחו של השף נועם דקרס, המפעל החברתי ראוי לשבח. מאז הקמתה קולטת המסעדה בני נוער בסיכון ומעניקה להם הזדמנות להשתלב בחברה באמצעות הכשרה מקצועית בתחום המסעדנות. מסעדת ליליות היא מהמוסדות הקולינריים המובילים בתל-אביב בפרט ובארץ בכלל. המסעדה ממוקמת במתחם ליליות, בו ממוקמת גם ליליות בייקרי, בקומת הכניסה של בית אסיה היוקרתי, סמוך לבתי המשפט. לשמחתי, כשהגעתי לשם בערב, היה שפע של חניה באזור, וזה כבר עזר לא לקלקל לי את התיאבון, כפי שקורה לי לא מעט כשאני נכנסת לת"א(-: ייחודה של מסעדת ליליות הוא המיזם החברתי שפועל במסגרתה מזה עשור לשיקומם של בני נוער בסיכון. כל שנה ליליות מכשירה ומעסיקה במסעדה כ-15 בני נוער, שנפלטו ממסגרות חינוכיות, אשר רוכשים הדרכה, ליווי ותעסוקה לתקופה של כשנה וחצי. הכשרה זו מקנה להם מקצוע מבו

מי לא אוהב להסתובב בשוק הפשפשים ביפו? אין חיה כזאת(-: שוק הפשפשים הוא אחד המקומות השמחים, החגיגיים, המצחיקים, המוזרים, ההזויים. יש בו חפצים משונים, וגם לא:

אחד השירים הראשונים שלמדתי לנגן על הגיטרה שלי הוא ג'סיקה של אתניקס. ג'סיקה.  שם שעושה לי סנטימנטים לתקופה רחוקה בחיי. כשהזמינו אותי להשקת תפריט הקיץ של ג'סיקה, שוב חשבתי על אותה ג'סיקה,  שמילאה את חיי בימים "ההם":   "תמיד חשבה שהאלוהים, אהב לראות אותנו מנגנים,  כי זה הראש של ג'סיקה, ג'סי ג'סי, ג'סי ג'סיקה אואה אואה  אה אואה אואה   עכשיו היא רחוקה"

במסגרת "אירועי שבועות הבלתי פוסקים לבלוגרים", נערך גם אירוע של מועצת החלב. נו, איך אפשר בלעדיהם? סדנת מתכוני שבועות, תחת הקונספט:  "בשבילי רק חלב ישראלי" (-:

   פשטידת ברוקולי וכרישה אני אוהבת פשטידות. אוהבת אותן חמות, נמסות לי בפה, עמוסות בדברים טובים(-: אחד מהירקות החביבים עלי במסגרת הפשטידות הוא הברוקולי. הפעם החלטתי להוסיף לו גם כרישה, והתוצאה יצאה מושלמת! ככה זה נראה בסוף:

כשהקיץ מגיע, אני מחפשת פתרונות מצצנים במיוחד, ולא עמוסי קלוריות. גלידת שמנת זה טעים(אני מטורפת על הצ'אנקי מאנקי של בן & ג'ריס), אבל אויש, כמה שזה לא דיאטטי(-: אז הפעם, החלטתי להכין גלידת יוגורט עם פירות, ואת התוצאה אתם רואים. היא יפה, טעימה, ונהדרת להגשה כשמגיעים אורחים בקיץ, ליד האבטיח(-: אז איך עושים את זה?

בכל פעם שחג שבועות מתקרב, אני כבר מפנטזת על הבלינצ'סים שאני עומדת להכין/לאכול. אני אוהבת בלינצ'סים!!! אני אוהבת אותם מתוקים, מלוחים, עם ירקות או עם גבינה. הפעם הכנתי בלינצ'ס תרד עם תרד וקשקבל, שיתאים לחג שבועות, אבל למי שאוהב בלינצ'סים הם נהדרים כל השנה(-: חומרים לבלינצ'ס (כ-10 יחידות) :