תמונות מהחיים הטובים

אני תמיד נזכרת ברגע האחרון. תמיד, ובכל דבר. גם בענייני מתנות :) לחג הקרוב יש לי כמה רעיונות ממוצרים שקיבלתי או קניתי, ושאהבתי במיוחד. מכל המארזים והחבילות ש"נחתו" אצלי, יש לי כמה המלצות שוות.

אחרי הטיול שלי באיטליה, כל מה שרציתי זה אוכל איטלקי. ועוד אוכל איטלקי. ועוד, ועוד, ועוד. גם לפני הביקור בחבלים הנפלאים של איטליה, אמיליה רומנה וטוסקנה, ידעתי שאוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלי. תנו לי מנת פסטה טובה, ואני מאושרת. טירמיסו משובח, ואני על גג העולם. אני מכינה הרבה פסטות בבית, ואם הייתי מחליטה לפתוח מסעדה, הייתי הולכת על איטלקית. בטוח. כבר המפות האלו, המשובצות, מזכירות לי את המסעדה הטוסקנית הנהדרת שישבתי בה ואכלתי ריבוליטה. וכן, הלוואי שהייתי מוצאת בארץ ריבוליטה טובה כזו, כמו שאכלתי שם, בטוסקנה. *ריבוליטה- מרק איכרים טוסקני (התמונה ממסעדה מקסימה שאכלתי בה בטוסקנה. מי שישחזר לי את המנה הזו- אני מזמינה אותו לארוחה איטלקית!)

"אוף, שוב אני צריכה לחשוב על מתנה לחג", אני נוטה לסנן לעצמי פעמיים בשנה. ראש השנה. אחד מהחגים הגדולים האלו, שבהם היסטריית המתנות בשיאה.  יש כל מיני מתנות בכל מיני מחירים, אבל כשצריך להביא מתנה למארחים של היום הראשון, למארחים של היום השני, להורים, לאחים, לגיסות, או לאחת מהן לפחות, זה כבר לא מתנה, זה פרויקט. ולא סתם פרויקט, אם לא חושבים חכם, זה גם פרויקט מעיק, פיזית וכלכלית. למי בא להסתובב בקניונים, ולחפש מתנות? לא לי. גם ככה הפרעת הקשב שלי לא עוזרת לי בקבלת החלטות. מופרעי הקשב הקשים יבינו אותי, בטוח.  אני יכולה להסתובב שעות, ולא להחליט. להיכנס לכל החנויות, ולהשתגע מהאפשרויות הבלתי מוגבלות. ובסוף? לצאת עם כלום, ולקוות שיבינו שזה לא בשבילי, וקניית מתנות היא די סיוט עבורי. אז מה עושים? איך עושים את המתנה לחג הרבה יותר פשוטה וידידותית? אהה, המצאת המאה:  א פ ל י ק צ י ה :)

אתמול עשיתי סדר במזווה. החלטתי להתחיל לנצל דברים שמחכים לי שם, כמו עדשים שחורות שאני מאד אוהבת. הכנתי סלט עם כמה מרכיבים שרק מחכים שאנסה אותם, ויצא... נו, מהמם! אני מצרפת לכם את המתכון, קלאסי לאירוח בכל הזדמנות, בראש השנה בכלל. לשומרי כשרות- לארוחת הבוקר של ראש השנה או לארוחות החלביות. מצד שני, לא צריך סיבה מיוחדת כמו ראש השנה כדי לאכול סלט טעים, בריא ומזין. ההכנה מהירה מאד, פשוטה מאד והתוצאה נהדרת. אז יאללה, לעבודה :)

טפאו אהובתי מתחדשת בימי שני עם קונספט חדש, מדליק וטעים: מהים אל הצלחת :) מסעדת הטאפאס-בר TAPEO משיקה ערבי סביצ'ה ספיישל שיתקיימו מדי יום שני בת"א, החל מהשעה 18.00 ועד לשעות הקטנות של הלילה. בימי שני ירכיב השף אבי כהן את המנות המיוחדות, הספיישל'ס של ימי שני, בעמדת הבר.

באחד מימי אוגוסט נחתה אצלי צידנית. פתחתי והופתעתי לגלות שקיבלתי להתנסות מארז של קוביות לקדירה מתוצרת "אדום אדום". "באמצע הקיץ?" שאלתי את עצמי. "דווקא מתאים", עניתי. החלטתי להכין קדירה טעימה דווקא ביום שרבי של הקיץ, באחד מהימים האלו שגם ככה אי אפשר היה לצאת מהבית. המזגן עבד, בבית היה קריר, וריחות הקדירה עשו לי נעים בלב, גם כשבחוץ היה לוהט. 

אני מודה: אני "פריקית" של מוצרי חשמל. הרגע סיימתי לסדר מקום על השיש למכונת הבשר החדשה שלי מתוצרת פנסוניק, שמצטרפת למעבד מזון חדש של מג'ימיקס, ולמכשיר סודה סטרים חדש וחשמלי, מכונת קפה של נספרסו, מקציף חלב מדהים של twister pro, מכונת מיצים קשים של יורום, וזהו, עוד מכשיר אחד ואני בורחת מהבית, כי מקום כבר לא נשאר לי. מזל ששואב האבק שלי ממוקם במרפסת המטבח :) וכן, מה זה אומר? שיש לי הפרעה. כשאני בוחרת- אני בוחרת טוב. אני תמיד אלך על ה"דה בסט". חולת מותגים שכמותי :)))

"היום קבענו בבית קפה, את זוכרת?" היא שאלה. ואני השבתי: "כן, הבריא ההוא", תוך כדי שאני ממש לא מפנטזת על ירקות ועשבים. אוכל "בריא", לפי ההגדרות שגדלתי עליהן, זה אוכל משמים, חסר חיים, וממנו היה לי הרבה בבית הפולני שלי. אבא שלי (שכבר כמה שנים טובות לא איתנו), סבל ממחלות שונות, שאילצו את אמא שלי, שגם ככה נבהלת כשהיא שומעת "פלפל שחור", לבשל אוכל "בריא". בלי מלח, בלי סוכר, בלי תבלינים, ובעיקר עם הרבה מים. ככה גדלתי, עם קונספט של "אוכל בריא", כשמנת פירה ושניצל היו הטופ של הטעמים בצלחת שלי.

פירות קיץ עושים לי שמח. לא משנה אם זה אבטיח עם בולגרית, אבטיח בלי בולגרית, ענבים, אפרסקים, שזיפים- הם כולם אהובים עלי במיוחד, עוד מהימים שהמשמשים היו יותר טעימים והיינו משחקים בגוגואים אמיתיים, ולא מפלסטיק. מזל שעוד לא המציאו גוגואים באפליקציה, או שאולי כבר יש, ואני מעדיפה לא לדעת :) אז נחזור לשזיפים. אני אוהבת אותם במיוחד. הצבע שלהם עושה לי משהו שמח. גם הטעם. בכלל, הם טעימים בכל צורה. כמיץ, בליפתן, עם ה"יוגורט+גרנולה" שלי, ובעוגות. וגם ככה סתם. אז הפעם אני מפזרת לכם באהבה מתכון לעוגת שזיפים. 

"חם לי", סיננתי בשבוע שעבר. כל השבוע קיטרתי. החום הבלתי נסבל עזר לי להחליט להגיע לבילוי של ערב בירושלים. "נו, אולי יהיה קצת פחות לח, פחות חם", מילמלתי לעצמי, תוך כדי שאני מפנטזת על קפיצה לבריכה של המלון שהייתי בדרכי אליו, לאונרדו פלאזה ירושלים. הדרך לירושלים הייתה מלאת תקוות לארוחה לא פחות ממצוינת. שני שפים מעולים שמאחדים כוחות- הפנטזיה הייתה בשמים, עם תקווה קלה לגשם תוך כדי שהסתכלתי לכיוונם. שיתוף פעולה בין השף המוערך שלום קדוש לבין השף הכי איטלקי מנה שטרום, שיוצר תפריט שמשלב בין שני מטבחים שאני מאד אוהבת: הים תיכוני והאיטלקי- הביאו את בלוטות הטעם שלי לגרגר בהנאה כבר במונית לירושלים.

מי לא סובלת מרגליים יבשות בקיץ? שתקום!  אני סובלת. מאד. כפות הרגליים שלי נראות על גבול ה"הצילו, אנחנו זקוקות לפינוק", וכן, אני לא תמיד מפנקת אותן מספיק. אז בבוקר אחד פינקתי, ועוד איך פינקתי.

הזדמנות לחובבי הנקניקים, הבשרים ומזון משובח בכלל: זיכיון לרשת "קרל ברג"!

תאילנד היא חלום שלי. עוד לא ביקרתי בה, מסיבות כאלו ואחרות, אבל בכל פעם אני חולמת. בא לי לשכב על חופים זהובים, עם משקה קוקוס, ועם תאילנדת שמפנקת אותי ב"פוט מסאז'" בידיה הענוגות. והאוכל, אחחח, האוכל. אין מחלוקת על כך שהאוכל האסיאתי תופס נתח נכבד בסצינה הקולינרית הישראלית, ולא בכדי. הוא משתלב נפלא עם החך הישראלי, ועוד מימי המסעדות הסיניות הראשונות, לוטוס והסינית האדומה, הוא הגיע לפה כדי להישאר. אחרי הסיניות הראשונות ועידן הטייק אווי האסיאתי, הגיעו הסושיות, ואחריהן, הסושיות הסטייליסטיות. יש הרבה אסיאתיות, אין הרבה תאילנדיות אמיתיות שכאלו, שנותנות לקהל את החוויה של תאילנד במלוא עוצמתה. לאחרונה נפתחה תאילנדית כזו, עם שף תאילנדי שעושה קסמים, טאפ שמו. ברזומה שלו יש מספר מסעדות שף מובילות בבנגקוק. ביחד עם השף הישאראלי המוכר, ליאון אלקלעי, הם הרכיבו תפריט ומנות תאילנדיות שישתלבו עם הטעם הישראלי.

היא חוגגת 15 שנים להיווסדה, תחת הקונספט "15 שנים של אהבה". היא אחת מהמסעדות המצליחות, השורדות, ומאלו שמצליחות לשמור על רמה גבוהה לאורך השנים. סוהו, ראשון לציון. היא בין אלו שהתחילו את סצינת המסעדות בראשון לציון, עוד לפני שהמון אחרים החליטו להשתקע שם, ולפתוח מיזמים קולינריים בלי סוף. ביקרתי שם לכבוד חגיגות יום ההולדת ה-15 של הסוהו, שתתרחש בדצמבר, ואין ספק- מגיעה למסעדה הזו שאפו. אוכל טוב, שירות מעולה, ורמה גבוהה שנשמרת כבר 15 שנה- זה ממש לא מובן מאליו בסצינה הקולינרית.  לא לכל מסעדה יש כ- 70 עובדים במשמרת וכ- 1100 לקוחות ביום. לה כן.

כולם כולל כולם יודעים שאני חובבת קפה. בשבילי? חזק, כמה שיותר, בלי סוכר. אספרסו או הפוך, תלוי בשעה.                 לאחרונה הוזמנתי להשתתף בסדנת קפה ואלכוהול באחד הברים היותר מוכרים בתל אביב, נורמה ג'ין.

יש מסעדות שתמיד עושות לי חשק לחזור אליהן, למרות שכבר ביקרתי בהן בעבר. הן לא חייבות להיות יוקרתיות, או עם שף נדיר, אלא כאלו שנותנות לי חוויה של אוכל טוב, מחיר סביר, וטעם של עוד. אחת מאלו היא אנגוס החיפאית, שכבר פעמיים ביקרתי בה, ונהנתי מכל ביס של בשר איכותי.

כשאומרים לי קונסטרוקטה, אני ישר חושבת על מכונת הכביסה. רובנו ככה. ולמה? כי זה מה שקונסטרוקטה עשתה המון שנים. מכונות כביסה מצוינות. כן, כן. הייתה לי גם אחת כזו בבית, עד לא מזמן. קמו יום אחד בקונסטרוקטה, והחליטו שבא להם קו של מוצרים קטנים. למה לא בעצם? כמו שהוכיחה לי מכונת הכביסה שלי, קונסטרוקטה באמת באה לעבוד :)

לאחרונה התנסתי בשני מוצרים שמיועדים לשמור על  הבריאות שלנו. שתי השקות בריאות ומעניינות, ואין ספק- מועילות ומלמדות.

ערב שישי אחד. מועדון הופעות צפוני. בשביל הופעה טובה, אני תמיד מוכנה לנסוע רחוק. הפעם לקחתי את סיגל, ונסענו. 43 ק"מ וסה"כ 30 דקות הפרידו בינינו לבין מועדון ההופעות המקסים הזה, דרך כביש 6, מראש העין ללהבות חביבה. הגענו אליו. בּרלֶה.  או בשמו המלא: בּרלֶה music club

בליבם של הרי יהודה, על הגבעות שטופות השמש של עמק שורק שוכן יקב מוני של משפחת ערטול. יצאנו ליום של ביקור ביקב, טעימות יין, ארוחה במערה, והרבה אוויר הרים צלול כיין.  והכי חשוב, מצאתי את הגוורצטרמינר שלי :) אחח, ענבים, ענבים. בזכותם יש לנו יינות. אין כמו יין טוב לצד ארוחה משובחת. אדום או לבן, מתקתק או עפיץ, כל אחד עם היין שלו, ועם זן הענבים החביב עליו.

קבלו אותו במחיאות כפיים:  ****השבוע הכי טעים בטלוויזיה!**** שבוע מעורר תיאבון עם הסרטים הכי מדוברים של השנה על השֶפים המובילים בעולם, על הוט-קוויזין, על מעריצי המנות המושלמות, וגם על נזקי תעשיית המזון. אחחח, סוכר, סוכר. סרט שממש כדאי לראות. זה מעניין, זה מרתק, זה מרגש, וזה קורה השבוע!

יצאנו ליום של כיף עם אופל אדם. אני מודה- מכוניות קטנות אף פעם לא היו בקטגוריית הקניה שלי.  מורה לנהיגה לא יכולה להכניס שלושה או ארבעה תלמידים לקטנות האלו :) חוץ מזה, אחרי שנהגתי על מסלולי פורמולה 1 בגרמניה ובלגיה, קצת קשה לי עם מכוניות "עירוניות", אני הרי אוהבת לנסוע מהר, וגם הטורבו דיזל הנפלאה שלי לפעמים מעייפת אותי, למרות שאסור להתלונן, היא משרתת אותי נאמנה. ובכל זאת, תמיד כיף להתנסות ברכב חדש, ולבדוק אותו עבור קהל היעד שלו, שהוא לא משפחות עם ילדים, אבל לגמרי כן לצעירים שבחבורה.

בשביל הילדים שלי, העוף בתנור שאני מכינה הוא ארוחת מלכים. בשבילי- הוא קיצור דרך מטורף, טעים, ויעיל. יש לי אהבה גדולה לעוף מעט מתקתק. עם דבש או עם סילאן זה תמיד טוב. אבל... הכי טעים זה עם רוטב שזיפים :)

אין כמו יפו בלילות. אין כמו יפו בכלל.  עיר מיוחדת, עם חיים של מגזרים שונים ותרבויות שונות שמשתלבות יחד בהרמוניה נפלאה. הוזמנתי להצגה בתיאטרון יפו, תיאטרון עברי-ערבי, והאמת?  הקונספט סיקרן אותי.

הכי טבעי שאם חזרתי לפני יומיים מאיטליה, והיה נפלא ומקסים בשני אזורים משופעים באוכל איטלקי משובח, אמיליה-רומנה וטוסקנה, כל מה שישאר לי זה הגעגוע. אך טבעי שהפוסט הראשון שאני מעלה אחרי חזרתי הוא פוסט איטלקי, של מסעדה איטלקית, אבל הפעם, בישראל.

לאחרונה הוזמנתי להכיר עולם מאד מעניין: אירידיולוגיה. המארחת: רומי חוכמה. כן, זה השם שלה, והיא אכן עוסקת בחוכמה. חוכמת החיים והבריאות :) המקום: ביתה של רומי ברעננה. הנושא: נטורופטיה, בריאות ואירידיולוגיה, שהיא בעצם חוכמת האבחון בעיניים. האירידיולוגיה היא תורה שלמה, שעוסקת באבחון בעיות בריאות דרך התבוננות בעין. כן, נשמע קצת הזוי, לפחות לאנשים קטני אמונה כמוני. מצד שני, אחרי מפגש אחד עם רומי הבנתי שיש באירידיולוגיה הרבה הגיון שמשולב עם הרבה מדע.

תכל'ס, כולנו אוהבים קסמים. לא משנה אם אנחנו ילדים, מבוגרים, נוער, או קשישים- קסמים תמיד עושים לנו את זה. קסמים זה המון דברים: ריכוז גבוה, זריזות ידיים, תכסיסים מדליקים, והיכולת לקרוא את האדם שעומד מול הקוסם. מנטליזם הוא תחום מאגף הקוסמים, שעוסק בטלפתיה. מנטליסט הוא אדם שמשתמש בטכניקות מעולם הפסיכולוגיה כדי ליצור את האשליה של טלפתיה, קריאת מחשבות וניבוי העתיד. בין הטכניקות האלו יש סוגסטיה (השפעה בדיבור), קריאת שפת גוף, ועוד.  ולנו יש מנטליסט שהוא אלוף אירופה :) רן גפנר! קבלו אותו במחיאות כפיים :)

לא מזמן נסעתי לצפון. קיבלתי לנסיעת מבחן רכב של יונדאי, רכב משפחתי פופולארי, i30 הקלאסי. מה חשבתי עליו ואיך הרגשתי בו? אני אתחיל דווקא מהעיצוב. כי מבחינתי, רכב יכול להיות  מדהים ביכולות שלו, אבל העיצוב בעיניי לא פחות חשוב. מה שווה רכב מעולה אבל נטול חן? כלום :) יונדאי i30 פרימיום 1.6 אוטומט, האצ'בק 5 דלתות

כל מלון עם הקטע שלו. כל עיר עם הסטטוס שלה. כל רצועת חוף עם המיתוג ששייך רק לה. הרצליה. אחת מ"הרצועות" השוות.

לא מזמן הייתי בעוד טיול בצפון. הצפון, מבחינתי, הוא אחד מהפייבוריטים שלי בארצנו הקטנטונת. הוא משופע במים, בירוק, לפעמים אפילו בשלג הלבן. מצד שני, הוא לא תל אביב. תמיד כשאני מגיעה לצפון, אני שואלת את עצמי: "ועכשיו, מה? מה עושים בצפון?" לצפון את האטרקציות הייחודיות לו, שאין בשום מקום אחר בארץ. שתיים מאלו חוויתי לאחרונה, ושתיהן עשו לי כיף בנשמה ונעים בלב. וכן, גם אדרנלין, שכ"כ חסר לי לאחרונה. אני אתחיל עם הדבר הכ"כ מתבקש- קייקים. ה-אטרקציה הכי מוכרת בגליל העליון, וכמעט כל מי שמגיע לאזור- רוצה שיט בקייקים :)