תמונות מהחיים הטובים

לא, אני באמת לא רוצה להתחתן שוב. פעם אחת הספיקה לי :) מצד שני, לפעמים, אולמות מעניינים עושים לי חשק. סבבה, אני לא חייבת להתחתן, אולי אפשר סתם מסיבת קצף, או מסיבת פיג'מות, או משהו. אם יש אולם שווה - זו סיבה לדרמה, והרי אני דרמה קווין ידועה. ככזו, הוזמנתי להתארח בסוויטה שבאולם האירועים "לאגו", בראשל"צ. לאגו ממוקם ממש בסמוך למתחם יס פלאנט, על שפת האגם. האמת? מה יותר טוב מלחגוג אירוע, לשתות בלי גבול, ולהיזרק בסוף האירוע בסוויטה שנמצאת בקומה מעל? ועוד לא דיברתי על האוכל :)

תמיד חלמתי על שיניים לבנות להפליא. כולנו חולמים על כאלו, בדיוק כמו של השחקניות ההוליוודיות האלו, שנדמה שנולדו עם מזל בכל איבר של הגוף :) בשנים האחרונות קיימת מגמה מאד חשובה בעיניי - כשהרבה טיפולים מעולם הקוסמטיקה והביוטי עוברים לטיפולים ביתיים, בשיטת "עשה זאת בעצמך". בעבר הלא רחוק אם היינו רוצים הלבנת שיניים, היינו צריכים ללכת לרופא שיניים, ולשלם מאות שקלים לטיפול שכזה. התהליך הזה הולך והופך להיות מופשט יותר בזכות החברות שמחפשות דרכים להקל את חיינו, וגם את חייהן :)

אוזני המן מלוחות עם תרד וריקוטה 22-25 אזני המן עם קורצן בקוטר 9 ס"מ חומרים לבצק 350 גרם קמח (כ-2.5 כוסות) 1 כפית מלח 1 כפית סוכר 250 גרם חמאה קרה מאוד, חתוכה לחתיכות של מקסימום 1x1 ס"מ 70 מ"ל מים קרים (כ-1/3 כוס)

צילום: יח"צ יום המעשים הטובים הוא יום של הזדמנויות לעשות משהו טוב עבור אחרים. ביום המעשים הטובים הקרוב, יש לנו הזדמנות כפולה: טוב לאחרים, וטוב לעצמנו. יש טוב מזה?  יום המעשים הטובים מתקיים השנה ב-15.3.16. חברת דארלן לוקחת השנה חלק ביום המעשים הטובים 2016, וזה טוב לכולם. לנו ולכאלו שזקוקים. אז בואו נעשה משהו טוב!

את המוצרים של המרשלג אני מכירה כבר הרבה שנים. אנחנו, אנשי האייטיז, זוכרים היטב את חלות המרציפן שנחות להם על מדפי הסופר. תכלס, אין חובב מרציפן שלא מכיר את סימן ההכר של המרשלג: המרציפן. אבל מסתבר שהמרשלג זה לא רק מרציפן. ואם זה מרציפן, אז גם אפשר להכין אותו בבית. לא רק שאפשר להכין אותו בבית, בעזרת תערובת גאונית שנקראת "מרציפן - כל אחד יכול", אלא גם אפשר להכין מהתערובת הזו עוגה בכלום זמן ומאמץ.

זו הפעם השניה שלי בפלימרקט. המסעדה הכ"כ כיפית הזו במתחם שוק הפשפשים הוכתרה בשף צעיר ומוכשר, אורן אסקיו. אבל כמו לכל דבר, שיש לו התחלה, יש לו גם סוף. אורן אסקיו עוזב את פלימרקט, ולכבוד זה התכנסנו לערב מקדים לקראת מסיבת הפרידה שתערך ב-1.3.16, מסיבה שתחתום כמה שנים שבהן אורון אסקיו אחראי על התפריט המשובח של פלימרקט.

נפגשנו בקניון רמת אביב לראות את הפלא החדש מבית מרצדס:  smart FORFOUR  למה דווקא בקניון רמת אביב? כי אפשר לזכות ב-2000 ש"ח לקניות בקניון, במסגרת קמפיין פייסבוק לרגל השקת הסמארט המורחבת. עד היום היכרנו סמארט ל-2 אנשים, חמודה, אבל בעיניי, פחות פרקטית. אמנם נוחה מבחינת חניה, בטירוף, אבל פחות נוחה כשהחבר'ה רוצים לצאת בערב. לא עוד מרצדס סמארט רק ל-2 אנשים, עכשיו גם ל-4!

בואו נודה: אין דבר יותר כיפי מלשבת בבית, להציץ במחשב, ולקנות בלי לצאת מהבית. נכון, יש דברים שאני לעולם לא אקנה באינטרנט. בגדים למשל. אני אוהבת למדוד, לראות איך "יושב" עלי, לבדוק את הבד, למשש, ורק אז להחליט.  גם נעליים, לא קונה בלי למדוד. מצד שני, יש מוצרים שממש כיף לי להזמין באתרי אינטרנט, כאלו שאין לי ספק לגבי ההתאמה שלהם עבורי, וכאלו שחוסכים לי את הצורך לצאת מהבית, ומייעלים לי את הזמן. תכירו שני אתרי קניות שווים במיוחד, כאלו שתמיד כיף לחזור לקנות בהם.

פעם, כשיצאתי עם בחור צליאקי, וזה היה מזמן, ממש מזמן, לא היו אפשרויות לכאלו שלא אוכלים גלוטן במסעדות. אני, מחפשת סיבות להפסיק קשרים, יש חשבתי לעצמי "מה? אני לא אוכל לשבת איתו במסעדות? ועוד איטלקיות?" להזכירכם, הימים היו ימים שלא היו יותר מדי פתרונות לסובלים מרגישות לגלוטן, והטרנד של "ללא גלוטן" עוד היה... עוד לא היה, בעצם :) אז נפרדתי ממנו. ככה אני, מצאתי סיבה, ועוד שהיא קשורה לאוכל, אז זו בטוח סיבה טובה :) היום, סביר להניח שזה לא היה קורה. אולי הייתי נפרדת ממנו בגלל סיבות אחרות, אבל בטח לא בגלל פסטה. 

לפעמים "נוחתים" אצלי ספרי בישול לסקירה. לפני שאני כותבת על ספר, אני מדפדפת, מתחילה לדמיין מה אני הולכת להכין כבר למחרת, וגם מתכננת על השבוע שאחרי. לפעמים יותר, לפעמים פחות. המטבח שלי, יחסית בריא. אני לא מטגנת הרבה (נו, ברור ששניצלים כן), אני לא משתמשת בצבעי מאכל כמעט, גם לא ביותר מדי סוכר. אני משתדלת לבשל אוכל שהוא גם טעים וגם בריא. גם ככה יש מספיק פיתויים "בחוץ", שגורמים לי לזלול דברים פחות בריאים. לכן, כשהגיע אלי הספר "גם טעים וגם בריא", התלהבתי. "זה בדיוק בשבילי", לחשתי לעצמי. או יותר נכון מילמלתי, כי אני לא ממש מהלחשניות :)

הסיפור מתחיל בתל אביב, ברחוב דיזינגוף 115, בשנת 1988. כן, די מזמן. אני, חיילת משוחררת, מתחילה את חיי האזרחיים בעבודה ב"קולור אקספרס", חנות צילום שהייתה צמודה למוסד הכי מוכר שיש בימים ההם, "קפה כסית" המיתולוגי והבוהמייני. כן, גם הגלידריה בדיזינגוף 99 עם הגלידה האמריקאית שהיום פתאום נראית כ"כ זניחה וכ"כ לא טעימה, הייתה אז שיא הקולינריה שלי. היו עוד כמה בסביבה. "מק דיוויד" בימים שלפני המק דונלד'ס והברגר קינג, היה אחת מהבחירות שלי לארוחת צהריים בסביבה. וכמה אהבתי אותו, ואת טבעות הבצל שלו. מקום אחד היה חביב עלי במיוחד לארוחת צהריים בזמן העבודה. מסעדה קטנה וחמודה. אין לי שום מושג איך קראו למסעדה הזו, שישבה בדיוק מתחת לתיאטרון הקאמרי, בימים שמושבו היה בפסאז' הוד שברחוב דיזנגוף פינת פרישמן‏. היא הייתה מסעדה סינית קטנטנה, בימים שבהם המסעדות הסיניות התחילו לפרוח בארץ, ובתל אביב בפרט. את הטרנד של השנים ההם, טרנד האגרול ומרק התירס, אני לא יכולה לשכוח. ימי הזוהר של הסיניות היו הימים של יאן יאנג של אהרוני. כאחד שפרץ דרך לאוכל האסיאתי להש

בעוונותי, אני לא תמיד אוכלת בריא.  אני יודעת שאני טועה. אני יודעת גם שזה יעלה לי יום אחד ביוקר. אני יודעת שכדאי לאכול יותר בריא, פחות סוכר, ונו, אז אני יודעת. הזמינו אותי לבוקר בריא ב"קפה לואיז", אותו בית קפה שישבתי בו לפני שנים עוד כשהיה חיפאי לחלוטין, ומאז פרח עם פריחת טרנד הבריאות, הספירולינה, וה"סופר פוד".

לאחרונה הוזמנתי לסדנת בישול בביתו של "איש האגסים", יובל בר-נר , שמייצג מזה שנים רבות את מועצת האגסים האמריקאית בישראל, ומוכר לכולנו מתוכנית הבישול בערוץ האוכל שעוסקת, איך לא, באגסים :) יובל בר-נר מבשל עם אגסים, וגם אני, שחזרתי הביתה עם שלל של אגסים שכאלו, החלטתי להכין מתכון מקורי משלי, שישלב את האגסים החלודים והאדומים. שווה לטעום את החלודים והאדומים, גם יפים ממש, וגם הרבה יותר טעימים מהירוקים :)

אין בכלל ספק:  וולדורף הוא המלון הכי נוצץ בירושלים, ואולי בארץ בכלל. כל שנדליר שנמצא שם עולה בערך כמו דירת שלושה חדרים בת"א.  אין פלא שכשנכנסים לשם מרגישים שנכנסים לארמון. זה מתחיל כבר מהדור-מן, שפותח את הדלת לאורחי המלון, ונראה כמו כאילו יצא הרגע מאגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן, או מאליס בארץ הפלאות.

זה התחיל בהזמנה מסקרנת. הזמנה לערב מיוחד במכון כושר מלא בסטייל. "מה הולך להיות שם?" הקשתי, כהרגלי.  "לא מגלה". היא אמרה.  "למה?" שאלתי. "ככה". היא ענתה. "אני מכירה אותך. את הולכת להנות בגדול, אל תשאלי שאלות". אז אחרי שנכנסתי לטרנד הכושר לאחרונה, לא בהיסטריה אבל בכיף גדול, אמרתי "בסדר". והוספתי "אבל חסר לך שלא יהיה פאן". "סגור". היא אמרה. "ותבואי עם בגדי ספורט, כמובן".

ביום חמישי האחרון הושק שוק צפון ברמת החייל. למה צריך עוד שוק? הרי יש לנו את שוק הנמל, ואת שרונה מרקט, אז מה כבר יש לחדש? אז זהו, שהרבה. קודם כל, גם לשכונות הצפוניות, ובמיוחד לאלפי עובדי ההייטק באזור, שמבלים חלק ניכר מיומם בעבודה - מגיע מקום כיפי לאכול בו, מקום שכולו אוכל טוב ואווירה נהדרת. השוק החדש מוביל מגמה קצת אחרת. יותר נינוחה, יותר עממית עם מחשבה להכניס את הטופ של המונח "עממי". המוטו של השוק: אחד מכל אחד, ואם יש אחד מכל אחד, שיהיה האחד הכי טוב. יש חומוסיה אחת, ויש שווארמה אחת, ובר דגים אחד, ודוכן מיצים אחד, ובולונז'רי אחד, ופרומז'רי אחד, וחנות כלי בית אחת, ושוקולטיירית אחת, ועוד ועוד "אחדים" כאלו, שכולם כאחד - מובחרים ושווים. אהה, ויש גם שני שפים בגזרת ה"סטייל פלוס", אבל הפעם הם תחת קונספט כיפי, כזה שמתאים לשוק, ושמתומחר בהתאם.

אני אוהבת קציצות. מאד מאד אוהבת קציצות. ויש לי בעיה: הבת שלי לא אוכלת כמעט ירקות. לפעמים אני מנסה להכין כל מיני דברים שאפשר לגוון אותם בירקות, כדי שיכנסו לה קצת ויטמינים חיוניים לגוף. ככה המצאתי את הקציצות האלו. פשוט לקחתי את מתכון הקציצות הרגיל שלי, ושדרגתי אותו. הקציצות טעימות להפליא, רכות ועושות שמח בלב. וכמו תמיד אצלי: המתכון גם קל להכנה. צ'יק צ'ק ויש ארוחת צהריים. אלו קציצות בשר מטוגנות, שאני מכינה אותן לפעמים עם עוף, לפעמים עם הודו, ולפעמים עם בקר. לפי החשק ולפי מה שיש בבית. אז הנה, המתכון לקציצות שתמיד מצליחות, ובתיאבון :)

יש איזה קסם כשמסתכלים על הסטייק לפני שהוא הופך לסטייק. לפחות בעיניי. כן, אני יודעת, תכף יתנפלו עלי כמה טבעונים שיצעקו את המנטרה שלהם בקול גדול, אבל מבחינתי, בשר טוב הוא תזונה בריאה במיוחד, עמוסת חלבונים, נטולת פחמימות, והכי חשוב, טעימה. ומי שלא מסוגל - חבל.

אני אוהבת שחקנים חדשים. במיוחד אם הם חתיכים, חזקים, ויפים. לאחרונה נפגשנו בביתה של האחת והיחידה, פיליס גלזר , לערב של בישולים נפלאים עם השחקן החדש בזירה הקולינרית: קוצ'ינה מיה - מותג כלי בישול.

הפוסט הזה יהיה קצר.  כמו הזמן שאני אוהבת לבלות במטבח. קצר. אני אוהבת שהכל זורם, קל, מהיר. לא תמיד. לפעמים המטבח הוא סוג של תרפיה עבורי,  ואני יכולה לבלות בו שעות, ומצד שני, המון פעמים אני מחפשת קיצורי דרך. הפעם, מצאתי. 

לאחרונה יצאתי ליום בירושלים. הלכתי לבקר כמה "מוסדות" ירושלמים, שאין לגביהם שום מחלוקת: הם מוסדות שבלעדיהם, ירושלים היא עיר אחרת. מלון, בית קפה, ומסעדה. אלו היו שלוש התחנות שלי לאותו יום קריר ונעים, כשכולם, כמובן, כהרגלי בקודש (הירושלמי), סובבים סביב ה- מותג, הידוע בשמו הלאומי: "אוכל".

לאחרונה נפתחה באזור השוקק של פתח תקווה, אזור יכין סנטר, מסעדה מזרחית חדשה. בעצם, היא לא כל כך חדשה. היא מוסד. מוסד ותיק ומוכר, שאין חובב ספורט צהוב שלא מכיר אותה: מסעדת 206. כן, כן, המתיתולוגית מול קרית שאול, בצומת הפיל.  הפיל הייתה מסעדת הבית שלי מגיל 6, עד שירדה מימי הזוהר שלה. כאחת שגדלה בבית אדום, ושייכת לאוהדי הפועל תל אביב, מסעדת 206 הייתה "המקום שלא נכנסים אליו". שנים מסעדת 206 הייתה ידועה בזכות החומוס והבשרים שלה, ולכן, כשיום אחד הייתי על הדרך לכיוון הכפר הירוק, בדרכי הביתה, החלטנו, אני והבת שלי, להיכנס. החוויה הייתה פחות מציפיותיי.

שבת בבוקר. אח שלי מתקשר. "אנחנו באים עוד שעה וחצי". ככה. בלי התראה מראש, בלי תכנון, בלי שיש לי משהו מוכן לארח איתו.  נזכרתי בה, בפשטידת האטריות המהירה שלי, שאני מכינה במצבים של "חייבת משהו בצ'יק צ'ק", ובכלל זה נפל לי טוב, כי גם קיבלתי איזה גבינה חדשה לבדיקה, אז הנה, מצאתי גם משהו להכין איתה. אני לא אקשקש יותר מדי, ואעבור ישר למתכון. כי אנחנו בעניין של "מהר", ו"אין זמן", אבל גם אם יש זמן, ובא לכם להכין פשטידה לאירוח, היא תמיד מצליחה, משביעה, וכיפית. אין ספק שזו פשטידת אטריות מהירה ומוצלחת, בלי ללכלך את המטבח, ובלי לייצר הרבה כלים לשטיפה :) פשטידת אטריות מהירה עם גבינות

מדי שנה רשת ההמבורגרים BBB  (בורגוס בר) מארגנת בסניפים נבחרים ארוחה ללקוחות נבחרים של הסניף. כל שנה מוזמנים כ-10 זוגות של לקוחות קבועים, 2-3 עיתונאים, ועוד כ-5 חברי פייסבוק של BBB ל"ארוחת שגרירים". הוזמנתי כעיתונאית אוכל לארוע שהתקיים ב-BBB ברעננה, כדי לטעום, לבדוק, לתת משוב, ולהשיק את התפריט לשנה הקרובה. השולחן הארוך התחיל להתמלא, ואני התחלתי להיות רעבה. אין מה לעשות, המבורגרים שעוברים לידי מעוררים בי תיאבון בלתי מוסבר. הארוחה התקיימה בסוף 2015, כששף הרשת, אילן פנחס, כיבד כל ארוחה שכזו בנוכחותו, והיה אחראי על המנות שיצאו מהמטבח.

אתמול החלטתי שבא לי מרק ארטישוק ירושלמי סמיך כזה, כמו שאכלתי לא מזמן באחת המסעדות שאכלתי בה. תוך רבע שעה עמד מרק משגע על הכיריים, עם כל מיני מרכיבים שמצאתי במקרר, ושזו הייתה הזדמנות נהדרת להשתמש בהם, גם אם התכנון המקורי שלהם היה אחר :) אחרי שהוא סיים להתבשל, ריסקתי אותו בבלנדר היד שלי, וגמעתי בהנאה שתי צלחות, תוך כדי שאני צופה בחדשות הפחות נחמדות שהיו בשישי הראשון של 2016, עם הפיגוע ברחוב דיזינגוף. אכלתי את המרק הזה, תוך כדי שהגשם יורד בחוץ, והוא הדבר היחיד שהצליח לחמם לי את הלב, שברגעים כאלו, מקפיא את עצמו לדעת. אז ביקשו ממני מתכון, ומי אני שאסרב למתכון למרק ירקות טעים ומחמם? אז נכון, צילומי השלבים נעשו בסמארטפון, והם פחות אלגנטיים, אבל שטויות, אני בטוחה שתתמודדו :)

מתכוני קינוחי קפה בחסות מותג הקפה שאני הכי אוהבת :) שלושה מתכונים, 4 מכונות, 9 זנים, וקפה אחד. illy.  תהנו, ותשתו הרבה קפה, בדיוק כמו שאני אוהבת :) גביע בראוניס עם גלידת קפה והל ואגסים מתובלים

אז אחרי שקיבלתי למייל כמה הצעות לחגוג סילבסטר ב-500 ש"ח ומעלה לאדם, וזה הגיע גם עד ל-800 לאדם,  מה שהצליח להוציא אותי משלוותי (כי הטירוף סביב נשיקת הסילבסטר חוצה כל גבול של הגיון בעיניי), החלטתי לרכז אפשרויות לבילוי של ערב הסילבסטר במסעדות שאפשר לחגוג בהן בכיף ובשמחה במחיר שפוי של עד 250 ש"ח לאדם, ובחלקן גם הרבה פחות. אז אם שאלתם את עצמכם איפה חוגגים בסילבסטר, אז הנה. הפוסט הזה בשבילכם. אז יאללה, צאו לחגוג, תהנו, אל תקרעו את הכיס, אין לזה באמת סיבה הגיונית :) *כל הנתונים, המחירים והמנות מטעם נציגי המסעדות ובאחריותן. ושתהיה לנו אחלה 2016!!!!! אזור המרכז   אזור השרון גרציא - עמק חפר קפה ביסטרו גרציא בקיבוץ העוגן שבעמק חפר עורך מסיבת סילבסטר חגיגית, הכוללת הופעה חיה של הרכב מוזיקלי עליז ושמח. מחיר לכרטיס כניסה, כולל כוס קאווה בחצות: 85 ₪. תפריט הסילבסטר כולל מבחר מנות ספיישל ומנות מהתפריט הקבוע: קרם פולנטה עם שרימפס מוקפצים במחבת בחמאת תבלינים עם שרי ואפונים- מחיר: 42 ₪. סלט שומר חי מתובל בלימון סחוט טרי, עם שרימפסים בחמאת עשבי תיבול, פלחי אבוקדו, פילטים ש

הלכתי אליה בלי ציפיות. שמעתי עליה מפה, שמעתי עליה משם, ואז גם קראתי עליה. שלחו לי גם הזמנה אליה, וסירבתי. אמרתי לעצמי: "מה כבר יוכל לצאת ממסעדה שמגישה מנות עיקריות ב-30 ש"ח?" בוקר אחד הייתי צריכה להגיע עם הבת שלי לראשון לציון. חשבתי שאולי זו הזדמנות להיכנס ולבדוק, במיוחד כשאני עם נערה שללכת לאכול איתה צהריים במקום יקר זה בזבוז זמן, גם ככה היא לא אוהבת כלום, אפילו המבורגר היא לא אוכלת.

כבר תקופה אומרים לי: "נו, כדאי לך, לכי לנסות, זה קרוב לבית, וטעים, ומנות גדולות". ואני? דווקא את הדברים השווים דואגת לפספס. ככה זה אצלי.  אבל לא לאורך זמן! בסוף זה קרה, ובערב חורפי וקריר אחד לקחתי את שרון חברתי, והלכנו לאכול בעיר שמסתמנת כבירת הקולינריה של אזור השרון: הוד השרון.  אכן, עיר שכולה הוד והדר קולינארי שרק הולך ומתעצם. המון מסעדות טובות נפתחו לאחרונה בסביבה, וכתושבת ראש העין, ששנים לא היה לה מה לאכול באזור, פתאום יש לי בחירה. וזה כיף.

רובנו אוהבים ספא. גם אני :) במהלך שנותיי הרבות כבלוגרית יצא לי לחוות לא מעט מקומות וטיפולי ספא. חלקם היו טובים יותר, חלקם פחות. כל ספא עם היתרונות והחסרונות שלו.  לפעמים זה יכולה להיות המוזיקה ברקע שמוציאה אותי מדעתי (מה הקשר בין מוזיקת קאונטרי ודהרות סוסים לרגעים שבהם אני רוצה להירגע עם ציוץ ציפורים?), לפעמים הכפכפים של המטפלת שכל צעד שלה נשמע כמו רעידת אדמה שמתקרבת, ולפעמים סתם טיפול לא מוצלח, או מטפל שלא מפסיק לברבר.