תמונות מהחיים הטובים

אני אוהבת קציצות. מאד מאד אוהבת קציצות. ויש לי בעיה: הבת שלי לא אוכלת כמעט ירקות. לפעמים אני מנסה להכין כל מיני דברים שאפשר לגוון אותם בירקות, כדי שיכנסו לה קצת ויטמינים חיוניים לגוף. ככה המצאתי את הקציצות האלו. פשוט לקחתי את מתכון הקציצות הרגיל שלי, ושדרגתי אותו. הקציצות טעימות להפליא, רכות ועושות שמח בלב. וכמו תמיד אצלי: המתכון גם קל להכנה. צ'יק צ'ק ויש ארוחת צהריים. אלו קציצות בשר מטוגנות, שאני מכינה אותן לפעמים עם עוף, לפעמים עם הודו, ולפעמים עם בקר. לפי החשק ולפי מה שיש בבית. אז הנה, המתכון לקציצות שתמיד מצליחות, ובתיאבון :)

יש איזה קסם כשמסתכלים על הסטייק לפני שהוא הופך לסטייק. לפחות בעיניי. כן, אני יודעת, תכף יתנפלו עלי כמה טבעונים שיצעקו את המנטרה שלהם בקול גדול, אבל מבחינתי, בשר טוב הוא תזונה בריאה במיוחד, עמוסת חלבונים, נטולת פחמימות, והכי חשוב, טעימה. ומי שלא מסוגל - חבל.

אני אוהבת שחקנים חדשים. במיוחד אם הם חתיכים, חזקים, ויפים. לאחרונה נפגשנו בביתה של האחת והיחידה, פיליס גלזר , לערב של בישולים נפלאים עם השחקן החדש בזירה הקולינרית: קוצ'ינה מיה - מותג כלי בישול.

הפוסט הזה יהיה קצר.  כמו הזמן שאני אוהבת לבלות במטבח. קצר. אני אוהבת שהכל זורם, קל, מהיר. לא תמיד. לפעמים המטבח הוא סוג של תרפיה עבורי,  ואני יכולה לבלות בו שעות, ומצד שני, המון פעמים אני מחפשת קיצורי דרך. הפעם, מצאתי. 

לאחרונה יצאתי ליום בירושלים. הלכתי לבקר כמה "מוסדות" ירושלמים, שאין לגביהם שום מחלוקת: הם מוסדות שבלעדיהם, ירושלים היא עיר אחרת. מלון, בית קפה, ומסעדה. אלו היו שלוש התחנות שלי לאותו יום קריר ונעים, כשכולם, כמובן, כהרגלי בקודש (הירושלמי), סובבים סביב ה- מותג, הידוע בשמו הלאומי: "אוכל".

לאחרונה נפתחה באזור השוקק של פתח תקווה, אזור יכין סנטר, מסעדה מזרחית חדשה. בעצם, היא לא כל כך חדשה. היא מוסד. מוסד ותיק ומוכר, שאין חובב ספורט צהוב שלא מכיר אותה: מסעדת 206. כן, כן, המתיתולוגית מול קרית שאול, בצומת הפיל.  הפיל הייתה מסעדת הבית שלי מגיל 6, עד שירדה מימי הזוהר שלה. כאחת שגדלה בבית אדום, ושייכת לאוהדי הפועל תל אביב, מסעדת 206 הייתה "המקום שלא נכנסים אליו". שנים מסעדת 206 הייתה ידועה בזכות החומוס והבשרים שלה, ולכן, כשיום אחד הייתי על הדרך לכיוון הכפר הירוק, בדרכי הביתה, החלטנו, אני והבת שלי, להיכנס. החוויה הייתה פחות מציפיותיי.

שבת בבוקר. אח שלי מתקשר. "אנחנו באים עוד שעה וחצי". ככה. בלי התראה מראש, בלי תכנון, בלי שיש לי משהו מוכן לארח איתו.  נזכרתי בה, בפשטידת האטריות המהירה שלי, שאני מכינה במצבים של "חייבת משהו בצ'יק צ'ק", ובכלל זה נפל לי טוב, כי גם קיבלתי איזה גבינה חדשה לבדיקה, אז הנה, מצאתי גם משהו להכין איתה. אני לא אקשקש יותר מדי, ואעבור ישר למתכון. כי אנחנו בעניין של "מהר", ו"אין זמן", אבל גם אם יש זמן, ובא לכם להכין פשטידה לאירוח, היא תמיד מצליחה, משביעה, וכיפית. אין ספק שזו פשטידת אטריות מהירה ומוצלחת, בלי ללכלך את המטבח, ובלי לייצר הרבה כלים לשטיפה :) פשטידת אטריות מהירה עם גבינות

מדי שנה רשת ההמבורגרים BBB  (בורגוס בר) מארגנת בסניפים נבחרים ארוחה ללקוחות נבחרים של הסניף. כל שנה מוזמנים כ-10 זוגות של לקוחות קבועים, 2-3 עיתונאים, ועוד כ-5 חברי פייסבוק של BBB ל"ארוחת שגרירים". הוזמנתי כעיתונאית אוכל לארוע שהתקיים ב-BBB ברעננה, כדי לטעום, לבדוק, לתת משוב, ולהשיק את התפריט לשנה הקרובה. השולחן הארוך התחיל להתמלא, ואני התחלתי להיות רעבה. אין מה לעשות, המבורגרים שעוברים לידי מעוררים בי תיאבון בלתי מוסבר. הארוחה התקיימה בסוף 2015, כששף הרשת, אילן פנחס, כיבד כל ארוחה שכזו בנוכחותו, והיה אחראי על המנות שיצאו מהמטבח.

אתמול החלטתי שבא לי מרק ארטישוק ירושלמי סמיך כזה, כמו שאכלתי לא מזמן באחת המסעדות שאכלתי בה. תוך רבע שעה עמד מרק משגע על הכיריים, עם כל מיני מרכיבים שמצאתי במקרר, ושזו הייתה הזדמנות נהדרת להשתמש בהם, גם אם התכנון המקורי שלהם היה אחר :) אחרי שהוא סיים להתבשל, ריסקתי אותו בבלנדר היד שלי, וגמעתי בהנאה שתי צלחות, תוך כדי שאני צופה בחדשות הפחות נחמדות שהיו בשישי הראשון של 2016, עם הפיגוע ברחוב דיזינגוף. אכלתי את המרק הזה, תוך כדי שהגשם יורד בחוץ, והוא הדבר היחיד שהצליח לחמם לי את הלב, שברגעים כאלו, מקפיא את עצמו לדעת. אז ביקשו ממני מתכון, ומי אני שאסרב למתכון למרק ירקות טעים ומחמם? אז נכון, צילומי השלבים נעשו בסמארטפון, והם פחות אלגנטיים, אבל שטויות, אני בטוחה שתתמודדו :)

מתכוני קינוחי קפה בחסות מותג הקפה שאני הכי אוהבת :) שלושה מתכונים, 4 מכונות, 9 זנים, וקפה אחד. illy.  תהנו, ותשתו הרבה קפה, בדיוק כמו שאני אוהבת :) גביע בראוניס עם גלידת קפה והל ואגסים מתובלים

אז אחרי שקיבלתי למייל כמה הצעות לחגוג סילבסטר ב-500 ש"ח ומעלה לאדם, וזה הגיע גם עד ל-800 לאדם,  מה שהצליח להוציא אותי משלוותי (כי הטירוף סביב נשיקת הסילבסטר חוצה כל גבול של הגיון בעיניי), החלטתי לרכז אפשרויות לבילוי של ערב הסילבסטר במסעדות שאפשר לחגוג בהן בכיף ובשמחה במחיר שפוי של עד 250 ש"ח לאדם, ובחלקן גם הרבה פחות. אז אם שאלתם את עצמכם איפה חוגגים בסילבסטר, אז הנה. הפוסט הזה בשבילכם. אז יאללה, צאו לחגוג, תהנו, אל תקרעו את הכיס, אין לזה באמת סיבה הגיונית :) *כל הנתונים, המחירים והמנות מטעם נציגי המסעדות ובאחריותן. ושתהיה לנו אחלה 2016!!!!! אזור המרכז   אזור השרון גרציא - עמק חפר קפה ביסטרו גרציא בקיבוץ העוגן שבעמק חפר עורך מסיבת סילבסטר חגיגית, הכוללת הופעה חיה של הרכב מוזיקלי עליז ושמח. מחיר לכרטיס כניסה, כולל כוס קאווה בחצות: 85 ₪. תפריט הסילבסטר כולל מבחר מנות ספיישל ומנות מהתפריט הקבוע: קרם פולנטה עם שרימפס מוקפצים במחבת בחמאת תבלינים עם שרי ואפונים- מחיר: 42 ₪. סלט שומר חי מתובל בלימון סחוט טרי, עם שרימפסים בחמאת עשבי תיבול, פלחי אבוקדו, פילטים ש

הלכתי אליה בלי ציפיות. שמעתי עליה מפה, שמעתי עליה משם, ואז גם קראתי עליה. שלחו לי גם הזמנה אליה, וסירבתי. אמרתי לעצמי: "מה כבר יוכל לצאת ממסעדה שמגישה מנות עיקריות ב-30 ש"ח?" בוקר אחד הייתי צריכה להגיע עם הבת שלי לראשון לציון. חשבתי שאולי זו הזדמנות להיכנס ולבדוק, במיוחד כשאני עם נערה שללכת לאכול איתה צהריים במקום יקר זה בזבוז זמן, גם ככה היא לא אוהבת כלום, אפילו המבורגר היא לא אוכלת.

כבר תקופה אומרים לי: "נו, כדאי לך, לכי לנסות, זה קרוב לבית, וטעים, ומנות גדולות". ואני? דווקא את הדברים השווים דואגת לפספס. ככה זה אצלי.  אבל לא לאורך זמן! בסוף זה קרה, ובערב חורפי וקריר אחד לקחתי את שרון חברתי, והלכנו לאכול בעיר שמסתמנת כבירת הקולינריה של אזור השרון: הוד השרון.  אכן, עיר שכולה הוד והדר קולינארי שרק הולך ומתעצם. המון מסעדות טובות נפתחו לאחרונה בסביבה, וכתושבת ראש העין, ששנים לא היה לה מה לאכול באזור, פתאום יש לי בחירה. וזה כיף.

רובנו אוהבים ספא. גם אני :) במהלך שנותיי הרבות כבלוגרית יצא לי לחוות לא מעט מקומות וטיפולי ספא. חלקם היו טובים יותר, חלקם פחות. כל ספא עם היתרונות והחסרונות שלו.  לפעמים זה יכולה להיות המוזיקה ברקע שמוציאה אותי מדעתי (מה הקשר בין מוזיקת קאונטרי ודהרות סוסים לרגעים שבהם אני רוצה להירגע עם ציוץ ציפורים?), לפעמים הכפכפים של המטפלת שכל צעד שלה נשמע כמו רעידת אדמה שמתקרבת, ולפעמים סתם טיפול לא מוצלח, או מטפל שלא מפסיק לברבר.

חנוכה הוא ה-חג של המאפיות.  הטירוף סביב הסופגניה המושלמת עובר כל גבול של הגיון, ועל הקלוריות אני כבר לא מדברת :) בואו נודה:  רובנו לא עומדים במראה של סופגניה עגלגלה, עם קרם מפתה, וציפוי של גנאש, או אבקת סוכר, או משהו. אני, למשל, כבר אכלתי 4 בחג הזה. אחת הייתה מיותרת, שלוש היו שוות. בנובמבר הוזמנתי לטעום את התוצרים של אחת הרשתות המובילות בתחום הקונדיטוריה:

שוב זה קורה לי.  מגיעה עם ספקות, יוצאת מאושרת. הוזמנתי לארוחה במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א. כן, כן, זה שנמצא בגבול של ת"א בואך יפו, וצופה על הים התיכון. החלטתי לנצל את הארוחה הזו ליום כיף עם החברה שלי, שרון, ולהזמין גם טיפול בספא. זה לא סתם ספא. זה THE SPA. כן, ככה קוראים לו :)

קניון איילון הוא מהמקומות האלו ששנים הייתי מבקרת בהם, תוך כדי שאני שואלת את עצמי: "אז מה אוכלים פה?" האמת? אף פעם לא הייתה לי תשובה הגיונית. קומת הפאסט פוד עוררה בי חשק לברוח, ועדיף רחוק ככל האפשר. במקרה הטוב הייתי נוסעת לפרדס כץ, למסעדת הפועלים המופלאה "בכור את שושי", ומחממת את ליבי במנת קוסקוס מהאגדות, עם חצי לחם לבן שמוגש כמו שצריך במסעדת פועלים אמיתית. במקרה הגרוע, אם זה היה בשעות אחה"צ, או במקרים של קוצר זמן וחוסר חשק להניע שוב את האוטו, זה היה נגמר בסלט בארומה או בכריך חביב, אבל משעמם. כן, כן, קניון איילון היה מבחינתי מקום קולינארי מזוויע. אחלה לשופינג, לא משהו לאוכל.

חורף. זה מה שהוא מעלה לי לראש: מרקים. המון מרקים. מרקים אסיאתיים, במיוחד. בעצם, אוכל אסיאתי בכלל. או בעצם, מרקים בכלל, גם אם הם "סתם" מרקי ירקות. מרק זה בריא, זה טעים, זה חורף, ומבחינתי - זה כל השנה. מרק העוף שלי הוא מרק העוף הכי טעים שיש, והוא נמצא אצלי על בסיס קבוע בבית. באחריות: הכי טעים. הוא עושה לי ימים שמחים, הוא הפניצילין שלי כשאני מקוררת, הוא זכרונות הילדות שלי.

שוב הפייסבוק כמרקחה. מי על הכוונת הפעם? החרמן התורן, ינון מגל. או שכולכם תמימים, או שאני לא יודעת באיזה כוכב אתם חיים. אנשים שמתנהלים כמו ינון מגל יש כמעט בכל מקום עבודה. נו, די, אל תגידו לי שמעולם לא נפגשתם בכאלו. אני מכירה לא מעט גברים נשואים (וגם כאלו שלא) במקומות עבודה, שמסתכלים על נשים בסביבתן במבט של "בא לי לזיין אותך". 

בשבוע שעבר הוזמנתי לאירוע הפתיחה של FOOD EXPO 2016, שהתקיים באולם התצוגה של חברה נעמן. המיקום: יהיי! ראש העין. הכי קל"ב שיש. ברור שהלכתי. FOOD EXPO 2016 יוצא לדרך לראשונה ביוזמת מועדון Chef's Club Israel  שנוסד בשנת 2014 על ידי השף חי שוורץ ואיש העסקים וחובב הקולינריה שחר שאטי. כיום מהווה המועדון בית מקצועי הדואג לקידום מעמד השף בארץ ובעולם. הכנס הופק בשיתוף חברת "נעמן". בכנס ביקרו מאות שפים, מסעדנים, מלונאים, קונדיטורים, טבחים, מנהלי רכש, מנהלי מזון ומשקאות, בעלי חברות קייטרינג ועוד. אהה, גם עיתונאים ובלוגרים, כמובן. כי מי אם לא אנחנו נספר לכם איך ומה היה? :)

את אליס היכרתי לפני כחודשיים, בדמותה של חנות קטנה ומופלאה. החנות הצבעונית והנעימה הביאה אותי לשאול את השאלה המתבקשת משירה של הלהקה האגדית smokie: ?who the fuck is alice

אתם הרי יודעים שאני אוהבת קיצורי דרך, ואיפה שאני יכולה להכניס אותם, זה בדיוק מה שאני עושה, כל עוד הם לא פוגמים בתוצאה הסופית, ולא מכילים מלא צבעי מאכל וצרות אחרות. את העוף שלי ברוטב השזיפים החלפתי לאחרונה לעוף ברוטב מעט שונה, על בסיס סילאן, סויה, פלפל צ'ילי, דבש, שום, ועוד. והקסם? אני לא צריכה להכין אותו, הוא כבר מוכן, ומשתלב לי נפלא עם כל מיני מאכלים שהכנתי לאחרונה, מאז שגיליתי אותו. הוא הפך לחבר מאד טוב שלי במטבח, במיוחד כשאני מחפשת אוכל בשרי טעים ומהיר הכנה. אז הנה, המתכון לעוף עם בטטות. מתכון מהיר הכנה לעוף בתנור עם טעם גן עדן. אני מזהירה: זה ממכר.

לגרוזינים יש אוכל נהדר. מלא בבשר, באגוזים, בדברים טובים. אנחנו, ה"אלו שאינם גרוזינים", מכירים בעיקר את המאכל הלאומי של הגרוזינים, או הקרעפלך הפולני בגרסה הגרוזינית: חינקלי. כן, גם על חצ'אפורי בטח רובכם שמעתם. אבל האמת, למטבח הגרוזיני יש הרבה יותר מה להציע מחינקלי וחצ'אפורי. אז הלכתי לבדוק איך זה מרגיש וכמה זה טעים :) הדרך לירושלים כבר עוררה בי תיאבון בלתי מוסבר. תמיד זה ככה. כשאני שומעת "ירושלים" אני שומעת "אוכל". מין התניה פבלובית שכזו.

את קריירת הבישול במיקרוגל שלי סיימתי מזמן. ניסיתי בעבר, וחוץ מכמה דברים בודדים שהמיקרוגל יפה להם, הרוב לא ממש עובר. אז ויתרתי. יום אחד פתחתי את המייל, וחיכתה לי הזמנה לסדנת בישול במיקרוגל ב מסעדת הבשרים הדסון . זה מה שהיה כתוב בהזמנה:

"אני רוצה להזמין אותך למסעדה בחולון", היא אמרה לי. "חולון?" שאלתי בפליאה. "מה כבר יש לקולינריה בחולון להציע?" חפרתי. "אהה!" היא ענתה. "על השף רובי פורטנוי שמעת?" שאלה, תוך כדי שהיא מוסיפה בלי לקחת אוויר "הוא בישל לנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, והיה שף במסעדות תל-אביביות מובילות. "מנטה ריי" את מכירה? רגע, וההוא גם היה השף והבעלים של קייטרינג "פרי הארץ". "אז תגידי רובי פורטנוי", אמרתי לה. "ברור שאני מכירה". "אהה, וברור שאני באה" :) כך הסתיימה השיחה על "הסצינה הקולינרית בחולון", שמסתבר שהיא חיה, נושמת, קיימת ובועטת. לא בהיסטריה, בינתיים, אבל ניצוצות כבר יש, והם טובים.

כל פעם שאני משלמת על ארוחת בוקר טובה, אני מאושרת. מצד שני, רוב ארוחות הבוקר בבתי הקפה כ"כ חוזרות על עצמן, כ"כ לא מיוחדות בעליל, וכ"כ לא מפתות, שכשמגיע החשבון אני שואלת את עצמי "על מה ולמה?" תוספות לחביתה - כל תוספת (גרם וחצי, כן?) 3 ש"ח (במקרה הטוב). רוצה מיץ גזר? תוסיפי, תוסיפי. מי שישמע, הגזר עשוי מזהב. ובסוף, מגיע החשבון, ותמורת מהו שבין 50 ל-60 ש"ח יוצא שאני אוכלת חביתה, סלט (לפעמים טרי מאד ולפעמים יצא הרגע מהמקרר), כמה גבינות, אולי טונה או אבוקדו, במקרה הטוב טחינה, ריבה, לחם, קפה, ומיץ תפוזים (שלרוב הוא לא סחוט במקום). עזבו אתכם מזה, ותרשו לעצמכם יותר. הרבה יותר.

עוד מתכון משגע מהסדנה שעשיתי עם השף אבי ביטון, הפרזנטור של קסנון XENON , שיש להם כלים למטבח שממש כדאי להכיר. אני כבר מאוהבת :) מאז שהיכרתי את כלי האבן - קשה לי לבשל בכלים אחרים. הכלים מתנקים בקלות, מפזרים חום מעולה, ויש להם גם תחתית אינדוקציה. סדרת GRANITO כוללת סירים, מחבתות ו פלאנצ’ה שעליה סיפרתי בפוסט הקודם ,  בציפוי אבן שיש תוצרת שווייץ וגרמניה. היום עשיתי את ה"סיפתח" לסוטאז ' שלי, עם פלפלים ממולאים שהכנתי- והאמת? תענוג! הסיר מקסים, המכסה שקוף עם ידית הרמה מסיליקון, והידיות נוחות מאד לאחיזה. אחד המתכונים שהכנו בסדנה הוא מתכון שאני מאד אוהבת כבר מימים ימימה, שקשוקה תרד.

פלאנצ'ה.  אני משתמשת בה לפחות פעמיים בשבוע. היא אחד הכלים הכי יעילים במטבח שלי, והיא משמשת אותי להכנה מהירה של חזה עוף וירקות. על הפלאנצ'ה, ברור :) אחד המוצרים הכי הכי הכי שווים במטבח שלי היא הפלאנצ'ה מתוצרת קסנון XENON.

זו ללא ספק הייתה השקה מרגשת. ישבתי ולא האמנתי. בתוך מסעדת "התרנגול הכחול" דלק מנגל, עליו הונחו מיני בשרים, ירקות ואפילו בצקים, ולא יצא עשן! הסתכלתי שוב, לראות שלא עושים לי איזה תרגיל עם שואב עשן נסתר :) אבל לא. זו בשורה מדהימה, ונו, אתם יודעים: אני אוהבת בשורות, אוהבת מכשירים שקשורים לבישול ולמטבח בכלל, ואוהבת לחגוג עם בשר טוב. כן, גם על האש. אז איפה הבעיה? תקני פחמים, שונית, תדליקי מנגל, ויאללה, תתעשני. תנפנפי את עצמך למוות, תזיעי, תתבאסי, תקטרי, תאכלי. תחזרי הביתה עם ריח של עשן, עם טעם של עשן, ועם איכס בנשימה. תבטיחי לעצמך שזו הפעם האחרונה. "כי מנגל זה לא בשבילי". 'צטערת, זו הסיבה שאני לא אוהבת פיקניקים. לא בשבילי לברוח מהעשן, ולאכול טעם של עשן. וכן, יש לו טעם. והוא הורס לי את הטעם של האנטריקוט. אז מעכשיו מנגל זה כבר כן בשבילי! ממש אפילו!

זה היה אולי אחד מסופי השבוע המקסימים שהייתי בהם בארץ. זה היה באפריל. כן, כן, באפריל :) אתם בטח שואלים את עצמכם למה חוויות מהאביב אני מספרת לכם רק עכשיו. שאלה טובה, אבל לכל שאלה טובה יש באמתחתי תשובה טובה אפילו יותר. אתם צודקים, אתם מכירים אותי. אני לא טובה בדחיית סיפוקים, אבל הפעם הייתי חייבת. ממש בקרוב, בנובמבר (נכון, בדיוק החודש שיש לי בו יומולדת), מתחילה העונה ה-14 של "סופי שבוע של תרבות" במלון הצפוני המשגע, "פסטורל כפר בלום" .